רביעי, 22 ינואר 2014 18:41

דברים בנושא הריבונות בהר הבית


הר הבית - אוטונומיה דתית אינה הפקרות

הכנסת ה-17

לאחר מלחמת ששת הימים, כשהורחב גבולה של ירושלים, והר הבית נכלל בשטחה הריבוני, נאותה ישראל לוותר על ניהול הפעילות הדתית בהר לטובת המאמינים המוסלמים. ראשי המדינה כולם סברו, שאין לנו מלחמה עם האסלאם אלא עם הערבים המבקשים לחסל את מדינת ישראל. ביניהם היה גם מנחם בגין, שהסכים כי יש לתת למוסלמים אוטונומיה דתית-מצפונית וחופש כניסה להר. וכך, באחידות דעים כמעט מוחלטת, הופקדו סמכויות ניהול הר הבית בידי הוואקף המוסלמי.

בהחלטה זו לא ויתרה ישראל על אף פיסה מריבונותה. אדרבה, מעולם לא ויתרה ישראל ולא התכוונה לוותר, על ריבונותה בירושלים כולה ועל המקומות הקדושים בפרט. וזאת מתוך תפיסה, שרק תחת שלטון מדינת ישראל וריבונותה יוכלו מאמיני שלשת הדתות להעריץ ולחלות פני א-לוהים, כל אחד על פי אמונתו ודתו.

אולם נדמה שהאוטונומיה הדתית הפכה להפקרות, כאשר בשנים האחרונות התבצעו בהר הבית חפירות ועבודות עפר שמשחיתים באופן בלתי הפיך פריטים ארכיאולוגיים ועובדות היסטוריות. הנכונות והויתור מצד ישראל התפרשו כחולשה מצדה, ומתן האוטונומיה התפרש כמתן ריבונות.

הר הבית הוא מקום קדוש, וכפי שריבונות אינה מקנה זכות בידי דת אחת לפגוע בדתות אחרות - כך אוטונומיה אינה יכולה לאפשר מציאות שדת אחת תעשה ככל העולה על רוחה ודת אחרת תנושל. אם חלילה היה הריבון הישראלי מפעיל את סמכותו לבצע שינויים בהר הבית, תוך פגיעה בערכים ארכיאולוגיים המצביעים על קשר בל-ינתק בין עם למולדתו או בין עבר והווה, ביחס לדת אחרת - מיד היתה קמה זעקה, לא רק בעולם כולו אלא גם בישראל עצמה.

נכס ארכיאולוגי נחשב לנכס ערכי ממדרגה ראשונה, שבו רואה העולם הנאור את ההשתלשלות ההיסטורית הבלתי תלויה, כפי שהיא מצאה את עקבותיה באותם אתרים. כך מצביעים החומה הראשונה, החומה השניה והשלישית, על קשר בל ינתק בין ירושלים לעם היהודי.

האסלאם, שרואה בכל כופר שאינו מוסלמי קבוצה שאסור שתהיה לה ריבונות בירושלים, הופך את ירושלים הקדושה לדתו, לשלישי בהיררכיה של קודשי האסלאם. במקביל, מנסים מטיפים מוסלמים לשכנע כי ליהודים אין כל קשר להר הבית, אך לשווא. אף לא היסטוריון, ארכיאולוג או חוקר בעל שם אחד מהקהילה המדעית תומך בסברה זו.

על רקע זה, תופעת החפירות והרחבת המסגדים בתחומי הר הבית, מגמתה אינה דתית. מדובר בהתרסה כנגד מדינת ישראל, תוך כוונה להוכיח ריבונות פלסטינאית במקום מקודש זה, ב'אגן הקדוש'. אין זו רק פעולה הפוגעת בקודשי ישראל, אלא כזו שמטרתה להוכיח שהוואקף המוסלמי והרשות הפלסטינאית בתמיכת ארגוני הטרור הלאומניים והפונדמנטליסטיים הם הריבונים האמיתיים על ההר. כאילו רצו הם לומר: "מה לך ישראל בהר הבית? מה לכם יהודים במקום קודשנו?".

אנו מכבדים את האסלאם, על אף הלחץ מצד חוגים רבים בחברה הישראלית. כבוד זה שאנו רוחשים מקבל תגובה הפוכה מהצד המוסלמי, בדמות מחשבה בלב קיצוניים פנאטיים דתיים ולאומניים, כאילו הכל הפקר. נוכח זה, יש גבול להבלגה גם ברמה הלאומית וגם ברמה ההיסטורית-ארכיאולוגית- ערכית. ההפקרות שמתירה ממשלת ישראל והרשויות האחרות והעלמת העין מהעבודות המתבצעות בהר הבית, יכולות להמיט עלינו אסון ולדרדר את מערכת היחסים העדינה בין הדתות כולם, למצב שבו 'אין דין ואין דיין'.

ריבונות אינה רק זכות אלא גם חובה. מחובתה של מדינת ישראל שלא לאפשר פגיעות ארכיאולוגיות הגובלות בבכייה לדורות. ויפה שעה אחת קודם.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית