רביעי, 29 ינואר 2014 17:18

דברים בנושא החרם התרבותי על אריאל

פתיחת היכל התרבות באריאל
הכנסת ה18, 2.12.2010

אחי ורעיי, מתיישבי אריאל, אני שמח ומתכבד להיות כאן הערב בחגיגות פתיחת היכל התרבות באריאל.

היכל התרבות באריאל נמצא בימים אלה בלבבות הציבור הישראלי. הציבור הישראלי הכריע ברגליו לחבק אליו את אריאל; לחבק אליו את אזרחי מדינת ישראל, תושבי אריאל.

הציבור הישראלי הכריז במרוצת השבועות האחרונים שאריאל היא עיר ואם במדינת ישראל; שדין אריאל - כדין תל אביב.

מכובדיי.

אחינו, האומנים המחרימים, חטאו לא רק כנגד אריאל ותושביה. בחרם שהטילו חטאו האמנים שני חטאים נוספים: חטא כלפי עצמם ושליחותם וחטא כלפי החברה הישראלית כולה.

האמנות היא ''חיה פּוֹלִיטִית''; היא סם החיים של החברה, כל חברה. האמנות היא זירה של ביקורת; היא זירה של חשבון נפש ציבורי: לעתים, חד ונוקב. בזכות האמנות התרחשו כמה מהמהפכות החברתיות החשובות בהיסטוריה; מהפכות שהתרחשו אך ורק מכיוון שהאמנות לֹא ידעה גבול, ולא בררה קהל.

בחברה מפולגת כמו שלנו שסכנת התפוררות תלויה מעליה כל העת -האמנות יוצרת שפה משותפת בין קבוצות שאיבדו מזמן את היכולת לתקשר.

האמנות בונה גשר- גם מעל תהום אידיאולוגית ותרבותית. היא מצליחה לחדור גם אל האטומים שבלבבות ומצליחה לפלס דרך גם היכן שכהו החושים. לכן מי שבונה במה; מי שמקים היכל לתרבות; מזמין אליו את כל מי שרק חפץ בכך לבוא עמו בשיח, להטיח בפניו ביקורת; לעורר אותו לחשיבה מחודשת ורגישה.

אתם, תושבי אריאל בניתם במה והזמנתם אליה את כל מי שרק חפץ בכך לבוא ולהשמיע את דבריו נוקבים וקשים ככל שיהיו. אתם הזמנתם גם את מי שמטיח בכם האשמה; אתם ביקשתם לשמוע אפילו את אלו שקוראים תיגר על עצם התיישבותכם כאן.

ואולם, ישנם כאלו שדחו את הזמנתכם ומעלו ב"שבועת האמן" שלהם. מי שדוחה את הזמנתכם להשמיע את דברו מצהיר למעשה שעבורו האמנות היא סוג של "בידור"- ותו לא. מי שמסרב להגיע לכאן מצהיר: שעבורו האמנות היא פרס: ''ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו'';

הוא מצהיר שעבורו האמנות היא "שעשוע" אותו מעניקים או שוללים פעם כפרס ופעם כסנקציה ולא זירה של ויכוח והשמעת דעה אשר כה חיונית לתפקוד הבריא שלנו כחברה. כפי ששלטון הבורר את אמניו, ומעדיף, למשל,"יוצרים ציוניים" חוטא לאמנות, כך גם אמן הבורר את קהליו-חוטא לאמנות ודן את החברה לניוון.

מכובדיי.

חטא נוסף וחמור פי כמה מצוי בעצומת המחרימים. זהו חטא כנגד החברה הישראלית כולה. גלוי וידוע כי החברה הישראלית היא חברה רב-תרבותית; היא חברה מסובכת ומסוכסכת שמורכבת מקבוצות אשר לעתים נדמה שתהום פעורה ביניהן.

אם לחרמות הדדיים מועדות פניה של החברה הישראלית הרי שאנו עומדים בראשיתו של הקץ. החרדים יחרימו את הקיבוצים בגלל החזיר; החילונים יחרימו את החרדים בגלל קווי המהדרין; אזרחי ישראל הערבים יחרימו את הכנסת בגלל חוק השבות; הקיבוצניקים והמתנחלים יחרימו את תל-אביב בגלל אחוזי ההשתמטות שבה; והתל-אביבים ימשיכו להחרים את אלה שחיים בצד שנכבש במלחמה הלא נכונה לשיטתם. החברה הישראלית איננה יכולה להרשות לעצמה להוציא את שד החרם היהודי מבקבוק ההיסטוריה. מעגל החרמות הוא תסריט ידוע מראש. שכן מי כמונו יודעים שלחרם מוצא אחד: חורבן הבית.

מי שרוצה להשמיע ביקורת ולמחות שיתכבד ויעשה זאת בקדמת הבמה.

הבה, חבריי ואחיי, לא נכתוב את סופנו בעצמנו.

ברוכים תהיו.

 

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית