שני, 07 מאי 2012 00:00

דברים לזכר בנימין זאב הרצל

 

דברי יו"ר הכנסת בישיבה המיוחדת לזכר בנימין זאב הרצל

מליאת הכנסת, הכנסת ה-18, 7.05.2012

 

חברי הכנסת. אנו מציינים כעת בישיבה מיוחדת את הולדתו של חוזה המדינה, בנימין זאב (תיאודור) הרצל.

מערכת בחירות סוערת עומדת במרכזו של רומן החלומות של בנימין זאב הרצל, אלט-נוי-לנד, "תל אביב". מערכת בחירות שנראה שנלקחה ממציאות ריאלית. הרצל מספר על שתי מפלגות הנאבקות על שליטה במקום הקרוי "כפר חדש". מחד מפלגתו של גאייר, ומאידך מפלגתו של ליטוואק. "מי שאינו יהודי" כך תובעת מפלגתו של גאייר, "לא יתקבל אל החברה החדשה, ולא יוכל להיות חבר ב"כפר חדש" ". לעמתם, מודיעה המפלגה השנייה כי: "כל מי שהתמסר במשך שתי השנים לשרות החברה החדשה, כפי שנקבע בתקנות, הרי הוא רשאי להיות בה לחבר, מבלי כל הבדל לאום או דת".

הרצל לא בדה מלבו את מערכת הבחירות ב"כפר חדש". היכולת לנתח את המציאות בצורה מדויקת; האפשרות לחזות את הנולד טרם התרחשותו; הרגישות לתמורות הסוערות מתחת לפני השטח - היו מתכונות היסוד של חוזה המדינה.

הדגיש זאת יותר מכל הפרופסור בנציון נתניהו ז"ל, שהיום מלאו שמונה ימים לפטירתו. כך למשל טען פרופסור נתניהו כי רדיפת היהודים, תחושת הסכנה והחשש מפני אסון מאיים על יהדות אירופה- היו הגורמים המרכזיים שהניעו את הרצל לפעולה. בחושיו החדים הרצל חש יותר מכל את העיירה בוערת, את האדמה רועדת ונשמטת תחת רגלי הקיום היהודי בגולה. רבים היו עדים למשפט דרייפוס, אך הרצל ידע לזהות במשפט דרייפוס את הדפוס המכונן של האנטישמיות המודרנית. את תחילתו של עידן חדש ומאיים. לא את סופו.

הליברלים (הנאיביים) בני דורו של הרצל האמינו אמונה עמוקה בסובלנות, בקדמה. הם חשבו כי ביכולותיה של הדמוקרטיה והחירות להתגבר על כל המכשולים ולהשכין "שלום נצחי". הם ראו בדמוקרטיה ובחירות מרפא לתחלואי בני האדם. הם לא היו מסוגלים לראות את הדם הרע המבעבע מתחת למסווה הדמוקרטי.

לעומתם, הרצל, בעל החושים החדים, שהיה עד למערכת בחירות סוערת לראשות עיריית וינה, ידע גם ידע שחירות פוליטית משחררת עננים רעילים של אנטישמיות ושנאת זרים. הוא צפה בדאגה איך בחירות הם הליך מקצין מתחים. איך צומח על גל ההסתה פופוליסט אנטישמי, בשם קארל לוגר, המפנה את חיציו כלפי היהודים. נבחרי הצבור, כך הכיר היטב הרצל, נאלצים להחניף להמונים במסגרת המאבק לגייסם למערכה. והניסיון להחניף להמונים בא על חשבון קבוצות חלשות, מיעוטים לאומיים, דתיים או זרים.

הרצל ידע שהציונות, כתנועה לאומית, נולדה מתוך התמודדות עם מגבלותיו של הליברליזם האירופאי, אותו ליברליזם נאיבי. הוא האמין שתמיכה עיוורת בדמוקרטיזציה של אומות לא תביא לידי עודף סובלנות ולא תפתור את "שאלת היהודים". הרצל הבין שפעמים רבות גלי ההדף של דמוקרטיה מהירה, חסרת איזונים ובלמים, מתמקדים בשנאת האחר, ממש כפי שהיינו אנו עדים לאירועי השנה האחרונה במזרח התיכון. לכן בחר הרצל, לשלב באוטופיה שלו, מציאות שאיננה אוטופית: מערכת בחירות דמוקרטית על שלל אתגריה וסכנותיה.

הוא לא התכחש לסכנות שבדמוקרטיה, לסכנה שבמערכת הבחירות הדמוקרטית, הוא התעמת איתן. הרצל היה משכנע שתנועה שנולדה מתוך החוויה של שנאת הזר, מתוך תחושת האנטישמיות בגלגולה המודרני, תדע להעניק חוקה אחת לגר ולאזרח הארץ.
 
בימים אלה בהם נכנסת מדינת ישראל למערכת בחירות, עלינו לשים אל ליבנו, מנהיגי כל המפלגות ואנשי כל המחנות, את הלקח של הרצל. עלינו להישמר לבל נדרדר להקצנה ולפופוליזם רדיקלי, לבל נתמכר לתחושה שהמטרה מקדשת את האמצעים- ושהאמצעים כולם כשרים.

המחלוקות בינינו ראויות לדיונים מעמיקים ומפרים; הליכי הבחירות אינם דבר שלילי, הם חלק בלתי נפרד מהתגשמות החלום, חזונו של הרצל. עלינו להיזהר מהסכנות האורבות לדמוקרטיה: מההסתה; מהנטייה להשתלח במיעוטים, לאומיים או דתיים. חזונו של הרצל, להקים בית לאומי בארץ ישראל, איננו יכול להיות שלם מבלי להזכיר את חובתנו, כלאום שחווה על בשרו את שנאת הזר, לשמור על כבוד האדם ולכבד את זכותו לבחור.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית