רביעי, 29 ינואר 2014 00:00

דברים בישיבת "כנסת צעירה" תשע"א

 

דברים בפתח ישיבת "כנסת צעירה" תשע"א

מליאת הכנסת, הכנסת ה-18, 24.01.2011

אני שמח לפתוח את הישיבה החגיגית לרגל יום הולדתה ה-62 של הכנסת. אני מברך את מיטב הנוער הישראלי לגווניו שיושב כאן עמנו היום. ברוכים הבאים להיכל הדמוקרטיה הישראלית. הבית הזה הוא מרכז העצבים החשוף של החברה הישראלית. הוא זירת המפגש והויכוח שלה; הוא זירה מכוננת של יחסי הרוב והמיעוט המתקיימים בה.

ביום חגה ה-62 של הדמוקרטיה הישראלית נברך: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

ידידיי הצעירים. במרוצת השנים עמדו כותלי הבית הזה בפני סערות וטלטלות קשות וכואבות ויכלו להן. ואולם קיומו של הבית הזה, "משכנה של הדמוקרטיה הישראלית", איננו חוק טבע ואיננו מובן מאליו. אני חושש שהיום רבים בתוכנו עייפו מהעמידה הערנית והתובענית על משמר זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עוד מראשית ימיו של הבית הזה זהותה הכפולה של המדינה, (היהודית והדמוקרטית), שימשה מושא להתקפות בלתי פוסקות. ואולם, בעוד שבעבר הגיעו התקפות אלה מקבוצות מיעוט קיצוניות בקצוות הבית הזה הרי שהיום, לדאבוני, הן מגיעות גם מקרב הרוב שבו.


נדמה שהיום, במקום לעסוק בפיצוח הנוסחה ליצירת חברה בריאה ובעלת ערכים משותפים, עשה לו הפרלמנט הישראלי מנהג, מימין ומשמאל, לטפח את מלאכת ההקצנה ואת אמנות ההתרסה. רבים מידיי בתוכנו מתייחסים בזלזול לעתידה של החברה בישראל וליכולת שלה ליצור "חוויה ישראלית" משותפת. ההתמקדות בניסיון לפגוע במיעוטים שבתוכנו ולהדגיש את מוקדי החיכוך עימם מכלה כל חלקה טובה בדמוקרטיה הפרלמנטארית שלנו.
נוצרה אצלנו אווירה שבה רוב יכול להכות מיעוט: חילונים יכו חרדים, חרדים יכו חילונים; יהודים יכו ערבים, ערבים יכו יהודים; עשירים יכו עניים, וכמעט אין גבולות של מותר ואסור. כאשר מפרים את "כללי המשחק"- הם מופרים לכל רוחב החברה הישראלית.


לצערי, היום אנו מנסים להכריע מחלוקות עקרוניות רק על ידי שימוש פסול בעיקרון הכרעת הרוב. ואולם היה זה ז'בוטינסקי, גדול הוגיה של המדינה היהודית והדמוקרטית, שטען כי הזדהות עיוורת של הדמוקרטיה עם שלטון הרוב, איננה מהווה פתרון מעשי וחמור מכך, נושאת פגם מוסרי. וכך אמר:
"אך שטות היא לזהות את שלטון הרוב עם תמצית הדמוקרטיה והחירות. שלטון הרוב נשאר בעיקרו בגדר מעשה כפייה וכניעה ולעולם- אין להתייחס אליו כאידיאל. את
טעם הדמוקרטיה- יש לחפש בתורת ההסכם והפשרה". כך כתב ז'בוטינסקי.


חבריי. השימוש בכוחו של הרוב עשוי לנבוע מתחושה של הציבור הישראלי שהוא עצמו מוחזק כבן ערובה בידי קבוצות מיעוט. ואולם, בל נשכח שכך או כך, שלטון הרוב או המיעוט, מהווים סילוף עגום של המשנה הדמוקרטית ואינם מספקים פתרון מעשי, (בודאי שלא מוסרי), לאתגרים המונחים לפתחנו. מעשית: בל נטעה. אין בכוחה של חקיקה לבדה לחולל שינוי פנימי ומקיף, כפי שלא נתן לצוות על "נאמנות שבלב". ומעל לכל, מוסרית: כאשר עקרון "הכרעת הרוב" עולה מדרגת אמצעי, (כלי פרגמאטי), לתורת ערך ואידיאל- אוי לאותה דמוקרטיה ואבוי לאותה חברה. כאשר מתקבל הרושם שעוצמת הרוב יכולה לשמש פתרון- פשטני וזול- לכל הסוגיות המטרידות אותנו, הרי שמשהו כבה בנשמת הדמוקרטיה, משהו כבה בנשמת אותה חברה. הפתרון לפגיעה בציבור ובביטחונו איננו יכול להימצא באגרופיו הפרלמנטאריים של הרוב, ("כשרים תקנונית" ככל שיהיו), כי אם בכלים הלגיטימיים של מערכת המשפט. הלך הרוח הזה רק מעמיק את השבר והשסע הקיימים בחברה הישראלית וממילא יוצר קרע בין רכיבי זהותה כיהודית ודמוקרטית.


ידידיי הצעירים. יושבי הבית הזה אינם רק שליחי הצבור- כי אם מנהיגיו. מוטלת עלינו, עליכם, דור ההמשך של הפוליטיקה הישראלית, האחריות והחובה שלא להפריע את נדנודה התקין והמתמיד של מטוטלת הויכוח בין הרוב למיעוט. רק קיומו של ויכוח אמיתי מהווה את זכות הקיום של הבית הזה; רק בכוחו להבטיח את חוסנה של הדמוקרטיה בישראל.


אני מבקש להודות למרכז הלימודי בכנסת (שהוא מיזם משותף למשרד החינוך ולכנסת), ובפרט לגברת נאווה רוזן, על הסיוע בהפיכתה של "הכנסת הצעירה" מחזון- למנהג.


יום הולדת שמח כנסת ישראל, היו ברוכים.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית