רביעי, 08 פברואר 2012 00:00

דברים לכבוד יום הולדתה ה-63 של הכנסת

 

דברים לפתיחת הישיבה החגיגית לכבוד יום הולדתה של הכנסת

מליאת הכנסת, הכנסת ה-18, 8.02.2012



אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת החגיגית בט"ו בשבט, יום הולדתה ה- 63 של הכנסת בקטע מוקלט קצר.

הייתה זו הקלטה היסטורית מישיבת הכנסת הראשונה, בט"ו בשבט התש"ט, 14 בפברואר 1949. שמענו את נשיא המדינה הראשון, חיים ויצמן, מכתיר את יוסף שפרינצק ליושב ראש הכנסת הראשון ואת יושב הראש הנבחר מודה בהתרגשות לחברי האספה המכוננת על הבחירה בו.

זכתה הכנסת וישיבתה הראשונה נערכה בט"ו בשבט. זכה ט"ו בשבט והוא איננו רק ראש השנה לאילן אלא גם ראש השנה לכנסת, יום חגה של הדמוקרטיה הישראלית. צעירה היא הכנסת שלנו אך מלאת מעש, מלאת חזון ויצירה. האמת ההיסטורית היא שמאז ימי עריכת המשנה והתלמוד לא גובשה יצירה חוקית ומשפטית רחבה כל כך, בעומק ובהיקף, כפי שיצרה הכנסת לדורותיה. ספר החוקים שלנו, פרי עמלם של יושבי הבית הזה, הוא יצירה קולקטיבית המהווה בסיס לחיינו המשותפים כאן כחברה. זוהי יצירה המסמלת יותר מכל את חזרתנו להיסטוריה; את תחיית האומה העברית; את היותנו הריבון החוקי על חיינו במולדתנו. במובנים רבים, ביום הזה זכינו בעצמאותנו. על היום הזה חלמנו ובשמו נלחמנו, ועל כן נברך: שהחיינו וקיימנו לזמן הזה.

מכובדיי. כפי ששמענו כולנו, יושב הראש הראשון יוסף שפרינצק, לא הכריז על פתיחת הישיבה הראשונה של "כנסת ישראל". שפרינצק פתח את הישיבה הראשונה של "האסיפה המכוננת"- אותה אסיפה שהתכנסה על מנת לכונן חוקה למדינה הצעירה, מדינת ישראל. כתיבת חוקה- זה היה תפקידה וייעודה.
 
"חוק המעבר" שקיבלה האסיפה המכוננת רק יומיים אחר כך, הוא שקבע רטרו-אקטיבית כי האספה המכוננת היא למעשה "הכנסת הראשונה" של מדינת ישראל. זאת, אף על פי שלא לשם כך היא כונסה; אף על פי שלא זה המנדט שניתן לה מהעם. היה זה בגין, מורי, האופוזיציונר הלוחם, שטען כי הכנסת הראשונה נולדה בחטא. הוא הטיח בפני חברי האסיפה המכוננת כי הם מתכחשים למנדט שניתן להם על ידי העם בבחירות והוא לכונן חוקה. הוא טען, כי על סמך החוקה שתקבל האסיפה המכוננת צריכה לקום הכנסת- ולא להפך. וכך אמר לחבריו:

"אם אינכם רוצים לחוקק חוקה, אולי משום גישה אימפולסיבית ואולי בגלל נימוק מחושב: בואו והתייצבו לפני העם, והגידו  לו: לא דרושה לנו חוקה; אין לנו השראת רוח; איננו רוצים לחייב את הדורות הבאים". כך אמר.

בסופו של דיון, כפי שאנו יודעים אך לא תמיד רוצים לזכור, התקבלה הצעתו של חבר הכנסת יזהר הררי שהטילה על הכנסת את התפקיד של כתיבת חוקה לישראל: פרקים, פרקים שיתאגדו יחד לחוקת המדינה.

מכובדיי. בחלוף שישים ושלוש שנים ושמונה עשרה כנסות נדמה לי שאפשר לומר שהכנסת, בתפקידה כאסיפה מכוננת, כשלה. ניסינו וכשלנו. ברוך השם, בכובענו כמחוקקים, אנו מתפקדים בחריצות רבה. עד כדי כך, שעל שולחנן של ועדות הכנסת מונחות אלפי הצעות חוק כאבן שאין לה הופכין. ואולם, בתפקידנו לכונן חוקה נתקענו אי שם לפני עשרים שנה, בחקיקת חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק.

רבותיי. בימים אלה, "ימי חוק השימוע  וחוק לשכת עורכי הדין"; "ימי חוק חינוך חובה, וחוק הדיור הציבורי"; "ימי חוק טל וסוגיית הדרת הנשים והדרת החרדים"; בימים האלה, בהם נידונות שאלות היסוד של החברה הישראלית: היחסים בין הרשויות, היותנו מדינת רווחה, יחסי הרוב והמיעוט; בימים בהם אנו עוסקים בעצביה החשופים של החברה הישראלית; בחיטוט בפצעים המדממים ביותר שלנו; דווקא בימים אלה, עלינו להיזכר בייעוד הבלתי ממומש של הבית הזה, בחטא הקדמון שלו אם נרצה- בצורך הדחוף  בחוקה.

מכובדיי. אני מאמין שסוגיית "חוק טל", היא מבחן החוקה שלנו. הסערה הציבורית חוצת המגזרים ביחס לחוק טל היא רק דוגמא אחת בעיניי לאופן שבו הציבור הישראלי דורש מנבחריו בעת הזאת לברר וללבן את עקרונות היסוד עליהם נשענת החברה הישראלית כולה. הציבור דורש מנבחריו וממנהיגיו להפסיק לגלגל את "תפוח האדמה הלוהט" הזה מממשלה לממשלה, מכנסת לכנסת, מאופוזיציה לאופוזיציה. הסוגיה של חוק טל צריכה ויכולה להיפתר בכנסת הנוכחית. אם הכנסת הזאת תתפזר בגלל חוק טל, גם הכנסת הבאה תתפזר בגללו. וזאת, מן הטעם הפשוט, שפתרונה של הסוגיה הזאת איננו תלוי בכוחה של ממשלה כזאת או אחרת לכפות הסדר, אלא בנחישות שלנו, של הצדדים כולם, הרוב והמיעוט, לחתור להבנה ולהסכמה. אומר זאת ישירות: מי שטוען שניתן לפתור את סוגיית גיוס החרדים לצה"ל באמצעות כפייה, זורה חול בעיני הציבור (ועוד טרם דיברנו, על הסדר עם האוכלוסייה הערבית ביחס לשרות האזרחי). במדינה דמוקרטית, במדינת ישראל, כפייה קטגורית מגזרית, תסתכם לכל היותר באלפי חרדים בבתי הסוהר, לא באלפים שרצים על הג'בלאות.
עלינו לזכור, (וכפי שטען ז'בוטינסקי), שמהותה של הדמוקרטיה איננה בשלטון הרוב אלא דווקא בחתירה להסכמה ובמזעור הכפייה. מנגד, אומר בקול רם וצלול גם את זה: מי שחושב שישנו מגזר בישראל שרשאי לפתור את עצמו קטגורית מלשאת בנטל הכלכלי, הביטחוני והחברתי, או שישנו איזה סקטור בישראל הנהנה מזכיות יתר- גם הוא זורה חול בעיני הציבור שלו.

מה לעשות, ידידיי, שתפוח האדמה הלוהט של "חוק טל" קשור בטבורו להסדרת יחסי רוב ומיעוט במדינה הזאת? מה לעשות שהוא כרוך בבירור חובותיהם וזכויותיהם של מיעוטים במדינה הזאת, ולא רק זה החרדי, אלא כל מיעוט, ובכללו האוכלוסייה הערבית. לכן, אני שב ואומר, לא בחירות, (לא לפידים ולא זרקורים,) יפתרו את שאלות היסוד שלנו. הפתרון הוא ביכולת לשרטט יחד את כללי המשחק הדמוקרטי; ביכולת לחוקק במשותף חוקי יסוד- בגיבושה של חוקה. זוהי התשובה לשאלות היסוד שלנו. זהו המזור והמרפא לפחות לחלק מהפצעים המדממים שלנו.

מכובדיי. ההתמודדות עם סוגיית חוק טל היא מבחן החוקה שלנו. אם נצליח להגיע לפשרה, להבנה, להסדר מוסכם בנושא גיוס המגזר החרדי לשרות הצבאי והאזרחי, תהיה זאת עדות לרצוננו, לרצונה של החברה הישראלית על קרעיה, להסכים על משהו. יהיה זה סימן של בשלות. אות לכך שהחברה הישראלית מוכנה להישיר מבט אמיץ אל עבר השאלות הקיומיות ביותר והכואבות ביותר הנוגעות לזהותה ולגורלה ולהתמודד עמן. ותהיה זאת אולי גם, ידידיי, סנונית מבשרת כי אנו בשלים להמשיך ולכתוב את פרקי החוקה שלנו. בכתיבת פרקי החוקה אנחנו מצהירים על מה אנו מסכימים להסכים, ועל מה אנחנו מסכימים שלא להסכים.

לכן, מכובדיי. אשתמש במילותיו של בגין ואומר לכם שוב היום: "אם אינכם רוצים לחוקק חוקה, אולי משום גישה אימפולסיבית ואולי בגלל נימוק מחושב: בואו והתייצבו לפני העם, והגידו לו: לא דרושה לנו חוקה. אין לנו השראת רוח. איננו רוצים לחייב את הדורות הבאים". ואולם, ביום הזה, יום הולדתה של הכנסת היא האסיפה המכוננת, נזכור גם, כי אמנם נולדנו בחטא אך תיקון החטא הזה באמצעות המשך כתיבת פרקי החוקה, עשוי להיות התיקון הגדול ביותר שלנו. נזכור ביום הזה שכולו חג וחזון, כי נבחרנו כדי להוביל. נבחרנו כדי להנהיג. נבחרנו כדי להתווכח-  אך נבחרנו גם כדי להסכים.

יום הולדת שמח לכנסת- היא בית העם.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית