חמישי, 23 ינואר 2014 17:56

דברים בנושא ערוצי החדשות

 

ברוגז עם המציאות

הכנסת ה-17, מאמר לעיתון 'ישראל היום' 


לפני חודשים אחדים החליטו בלשכת אולמרט שהם לא אוהבים את הסיקור של "ישראל היום". פתרון הקסם שהגו שם: חרם. ברוגז. בשבוע שעבר התבשרנו שמגלי והבה, סגן שרת החוץ, החליט (אגב, בלי לעדכן את הבוסית שלו), ש"ישראל", לא פחות, החליטה להחרים, את רשת אל-ג'זירה. אך מקרה – או שמא תחילתה של שיטה?

האופן שבו אל-ג'זירה מסקרת את הסכסוך הישראלי-פלשתיני, והבמה האוהדת שהיא מעמידה לרשות האסלאם הקיצוני, קשים מאוד לעיכול לצופה הישראלי. אני מודה: גם אני, כשר התקשורת בסוף 2001, רציתי לחסום את העברת שידורי אל-ג'זירה בכבלים ובלוויין, לנוכח "מצעד" קלטות בן-לאדן ששידרה אחרי ה-11 בספטמבר ותמיכתה הבלתי מסוייגת בטרור הפלשתיני. אבל גורמי המקצוע שבהם נועצתי הסבירו לי את חוסר התוחלת שבכך. כבר אז ניתן היה לקלוט את שידוריהן של אלפי תחנות טלוויזיה לווייניות, ובהן, מלבד אל-ג'זירה עצמה, גם תחנות של החמאס, של החיזבאללה ואחרות, באמצעות צלחות קליטה פשוטות, וכבר אז שמה רשת האינטרנט ללעג כל נסיון "לחסום" "לנתק" או להטיל צנזורה כלשהי.

מאוחר יותר, ב-2002, התמודדתי עם בקשתה של חברת הכבלים להפסיק את העברת שידורי סי. אן. אן., משיקוליה המסחריים. הימים ימי שיא הפיגועים, ושידורי סי. אן. אן. התאפיינו באמפתיה לקורבנות הפלשתיניים, ובסיקור צונן במיוחד של הסבל הישראלי. אני מודה: ההזדמנות הנדירה שנקרתה לידי "להעניש" את סי. אן. אן. באמצעות מתן אישור לכבלים להפסקת שידוריה בישראל, הייתה מפתה. כולם הבינו זאת, וסי. אן אן. במיוחד. מנהליה נזעקו לישראל, נפגשו עם ראשי המדינה, עם נפגעי הטרור, ונשבעו לשנות את הגישה (הרשת אכן הפיקה לאחר מכן סדרה מיוחדת של תוכניות אודות קורבנות הטרור בישראל). אבל עד היום אינני יודע אם לא שימשתי, בתמימותי, כלי משחק במאבק עסקי גרידא. למדתי את הלקח, וחשבתי – עד לאחרונה – שכולנו התבגרנו מאז.

לא כאן המקום לדון במהפכה שמחוללת אל-ג'זירה בחברה הערבית בכללה, ובאפשרות שהיא מעניקה אפילו לנו, הישראלים, להגיע אל כל סלון בריאד, בקהיר או בביירות. מי שאיננו מבין זאת מוכיח שפשוט איננו מבין את המציאות התקשורתית של 2008. 


ייתכן שוהבה באמת מאמין שאפשר פשוט להחרים את אל-ג'זירה, כפי שלשכת אולמרט חשבה שאפשר פשוט להחרים את "ישראל היום". הרי כל ממשלתו של אולמרט מושתתת על איזו אמונה מאגית שהעולם הווירטואלי שבו היא מתקיימת הוא-הוא המציאות. וייתכן שוהבה סתם חי לו בעולם מושגים תקשורתי של שנות ה-70. הבעיה היא, שכאשר לשכת אולמרט מתנהגת בטיפשות, היא יורה רק לעצמה ברגל. אבל כאשר סגן שרת החוץ מכריז – גם אם ללא כל סמכות – כי "ישראל החליטה להחרים" את רשת אל-ג'זירה, הוא יורה לכולנו ברגל.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית