שבת, 28 דצמבר 2013 13:10

דברים על פעילות הלובינג בכנסת


סכנת ה"לובינג": בין הלובי האידיאליסטי ללובי ה"קפיטליסטי"

הכנסת ה-18


אחד מסממני ההיכר של הדמוקרטיה העכשווית הוא הזינוק המטאורי במספר הלוביסטים השוטפים את מסדרונות הפרלמנטים השונים ברחבי העולם.

לעבודת הלובי כשלעצמה, יש מקום ותפקיד בהוויה הפרלמנטארית. מזה שנים ששדולות ולוביסטים רבים פועלים למען קידומן של מטרות חברתיות חשובות. אנו פוגשים היום בכנסת תנועות לובי חזקות הפועלות בנחרצות ובהתמדה למען איכות הסביבה, למען זכויות המוגבלים, למען יישוב הארץ ועוד. תופעת הלובי מסוג זה, אותו אני מכנה ה"לובי האידיאליסטי", איננה רק כשרה בעיניי, כי אם רצויה ומבורכת. ה"לובי האידיאליסטי" הוא ערוץ נוסף וחשוב באמצעותו יכול הציבור להשמיע את עמדותיו בפני חברי הכנסת, נציגיו. אלא שהיום, עלינו למתוח קו אדום אשר יבחין באופן ברור בין הפעילות הציבורית הלגיטימית של ה"לובי האידיאליסטי", לבין מה שנדמה כ"לובי קפיטליסטי".

הדיון הסוער על מס רווחי הגז חידד את הצורך לערוך דיון ציבורי נוקב בתופעת ה"לובינג" הנערך מטעמם של בעלי הון ועניין אישיים, ולא ציבוריים. בחודשים האחרונים, מגבירים בעלי השליטה בחברות הקידוח של משאבי הטבע את הלחצים על חברי הכנסת על מנת שאלה יפחיתו את גובה המס שיהיה עליהם לשלם מרווחי הגז, וזאת באמצעות נציגיהם בכנסת, עובדי חברות הלובי. הלחץ שהופעל על חברי הכנסת עוד לפני פרסום מסקנות ועדת ששינסקי, גבר אף יותר לאחריהן: בעקבות מסקנות הוועדה, שטף את מסדרונות הכנסת גל נוסף של משרדי לובי ויחצ"נות מטעם בעלי ההון.

איתות ראשון לתוצאותיו של לחץ זה, ניתן למצוא בכישלונה של וועדת הכלכלה לאשר את המלצותיה של וועדת ששינסקי. איתות שני ומטריד לא פחות, ניתן למצוא בהחלטתה החריגה של הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, לדרוש ממבקר המדינה לבחון את התנהלות וועדת ששינסקי.

אני מוטרד מאוד מתופעת ה"לוביסטיקה" שפשתה בכנסת. הדיון על הזכויות ברווחי הגז הוא רציני ומהותי, ונוגע לסוגיה היסודית של זכות הקניין של בעל הזיכיון לעומת זכות האומה ואזרחיה ליהנות מהמשאבים הטבעיים של מדינת ישראל. השאלה היא שאלה קשה ומורכבת ובעלת השלכות דרמטיות לעתיד. לכן, יש צורך לנהל אודותיה דיון מעמיק וענייני. מרגע שהדיון הענייני הופך להיות "אישי", כזה בו מנסים לשטוף את מוחם של חברי הכנסת או לתעל אותם לתועלת בעלי עניין כאלה ואחרים; מרגע שנכנסים לתמונה קשרים אישיים או ניסיון לפתות או חלילה אף לאיים בכל דרך על חברי הכנסת, מדובר בדיון פסול ובניסיון חמור ובלתי מתקבל על הדעת.

בתוך עמי אני יושב, ולצערי אני רואה כיצד ההשפעה של הלוביסטים, ידם הארוכה של בעלי ההון, על שיקול דעתם של חברי הכנסת, הופכת לשכיחה במקומותינו. נכון, הכנסת היא בית העם, וגם ציבור בעלי ההון הוא חלק מהעם וזכותו לבטא את עמדותיו, אך הממשקים הגוברים בין הון לשלטון מייצרים מדרון חלקלק המטשטש באופן מטריד ומסוכן את הגבול שבין האתי לפלילי. במקרים כאלה, בהם מיטשטש הגבול בין המותר לאסור, ראוי לעשות סייג וגדר ולהרחיק את שליחיהם של בעלי ההון ממקבלי ההחלטות, המזכות או מחייבות את אזרחי המדינה כולם.

הלובי המכוון לטובתם הפרטית של בעליי עניין כאלה ואחרים מהווה סכנה אמיתית. השאלה, האם זכאית המדינה לבוא ולבטל זיכיון שנתנה או לשנות תנאי זיכיון שניתנו, היא שאלה מהותית ועקרונית ולא שאלה "אישית". מדובר בסוגיה חברתית וציבורית מהמעלה הראשונה, ומטריד לגלות שדיון מהותי כל כך הופך מ"דיון לגופו של עניין" ל"דיון לגופו של אדם", כזה או אחר.

לצערי, במקום לעסוק במהות הסוגיה הנידונה, העיסוק המרכזי בימים אלה הוא דווקא בשישינסקי האדם, ובכשירות הוועדה שלו. אודה ואומר, כי אינני מחסידיו של ששינסקי. במישור המדיני כמו גם במישור הכלכלי-חברתי חלקתי עליו לא פעם. יחד עם זאת, ששנסקי שהתנדב לעמוד בראש הוועדה שדנה בנושא החשוב הזה, מצא עצמו לפתע בעין הסערה. לפתע, הוא זוכה לביקורת בנושאים אישיים, תוך רמיזה וקריצה ציבורית כאילו יש במעשיו פגם. בעצם דרישת הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת לבדוק את וועדת ששינסקי, יש הטלת דופי שאינה מוצדקת, ושמכפישה בפועל את שמם של המכהנים בוועדה. ההתנהלות הזאת, שלצערי אני חושד שהיא אינה מונעת ממניעים כשרים ובוודאי שלא ענייניים, היא חמורה ביותר.


הכנסת מתגלה במערומיה כאשר מתקבל הרושם בציבור כאילו חברי כנסת מונעים משיקולים זרים. הדמוקרטיה הישראלית, חייבת להתגונן ולהגן על עצמה, מפני ה"לובינג" המסכן אותה בברית הלא קדושה שבין ההון לשלטון.

 

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית