שבת, 28 דצמבר 2013 13:20

דברים בנושא חקירת ארגוני שמאל


וועדת חקירה פרלמנטארית לארגוני השמאל - משפט ראווה

הכנסת ה-18


הדרישה להקמת וועדת חקירה פרלמנטארית לבחינתם של ארגוני שמאל וזכויות אדם, אשר לצערי זכתה לאישורם של מרבית חברי הכנסת, היא חוליה נוספת במצעד האיוולת הפוליטי לו אנו עדים בתקופה האחרונה.

אני סבור, חד משמעית, שיש לבחון את גבולות הלגיטימיות החוקית של ארגונים שיש בפעילותם משום פגיעה ברורה בביטחון המדינה. עם זאת, בין זה לבין הקמתה של וועדת חקירה פרלמנטארית, רב המרחק. בהקמתה של וועדה פרלמנטארית לחקירת אותם "ארגוני השמאל", החשודים לכאורה בפגיעה בביטחון המדינה, שתי בעיות מרכזיות.

ראשית, ייעודה המקורי של וועדת החקירה הפרלמנטארית הוא לשמש כוועדת חקירה מיוחדת לנושאים שמוסכם על הכול שהם אינם בעלי אופי פוליטי. זאת הייתה כוונת המחוקק, וזה היה אופיין להלכה של הוועדות הפרלמנטאריות שדנו במצב משק המים בישראל, ברכוש נספי השואה ועוד. ההיגיון המוסרי הטמון בכך ברור, שכן לא ייתכן שחבר כנסת הנוגע לסוגיה הפוליטית הנדונה הוא שינהל את החקירה ויפסוק את הדין. יש בכך אבסורד הנוגד את אינטואיציה הבסיסית ביותר של הליך חקירה הוגן.

הדיון בנושאים פוליטיים במסגרת וועדת החקירה הפרלמנטארית שומט את הקרקע תחת זכות הקיום שלה כוועדה שאמורה לערוך בירור מקיף של סוגיות הנוגעות לאחריות המדינה כלפיי כלל אזרחיה.

שנית, הכול יודעים כי לוועדת החקירה הפרלמנטארית אין סמכויות של ממש, או במילים אחרות, כי היא "נטולת שיניים". לפיכך, דווקא במידה וקיים חשד אמיתי לעבירה על החוק הרי שיש צורך ממשי בהתערבותו של היועץ המשפטי לממשלה כישות משפטית בעלת סמכויות ביצוע. יש פעולות חוקיות ויש פעולות שאינן חוקיות - ומי שמוסמך להכריע בעניין ולפעול לתיקונו הוא היועץ המשפטי לממשלה, ולא שחקנים פוליטיים כאלה ואחרים, המונעים מאידיאולוגיה פוליטית כזאת או אחרת. וועדה פרלמנטארית אינה יכולה להוות תחליף לחקירה שנערכת על ידי שלטונות החוק: לכל היותר היא הופכת לבית דין שדה, ששופטיו הם פוליטיקאים ותוצאותיו ידועות מראש.

מסיבות אלה, המהלך של הקמת הוועדה הפרלמנטארית לחקירת ארגוני השמאל כמוהו כעריכת משפט ראווה נטול שיניים, ומהלך זה אינו מוסרי ואינו אפקטיבי גם יחד.
מעל לפגם המוסרי והתכליתי, ההחלטה על הקמת וועדת החקירה פרלמנטארית מבטאת בעיניי חציית גבול חדשה בכללי המשחק הפרלמנטאריים המקובלים: חציית גבול שיש בה בכדי להעמיק את השסע והשבר הקיימים ממילא בחברה הישראלית. ההחלטה הזאת היא ביטוי מובהק לקיצוניות ולקיטוב הפושים בחברה הישראלית כנגע, ומכל הכיוונים: בין ימין לשמאל, בין ערבים ויהודים, ובתוככי החברה היהודית.

היום, במקום לעסוק בדרך לשפר את פני המציאות בישראל, נדמה שהפרלמנט הישראלי עוסק בעיקר באומנות הקצנה. במקום לנסות ולמצוא דרך יצירתית כדי לקדם הבנה בין עמדות שונות וקוטביות. נדמה שהיום, חברי כנסת מימין ומשמאל מתייחסים בזלזול לעתידה של מדינת ישראל וליכולתה של החברה הישראלית לעצב "חוויה ישראלית" משותפת. ההתמקדות הזאת בניסיון למצוא את ה"מפריד", ולהדגיש את גורמי המחלוקת והסכסוך, היא מסוכנת וחמורה.
הלך הרוח הפוליטי הקיצוני הזה, והניסיון להכריע מחלוקות עקרוניות בהכנעה פוליטית – מכלים כל חלקה טובה בדמוקרטיה הפרלמנטארית שלנו, שבלעדיה לא נוכל לעמוד באתגרים העומדים בפנינו.

עלינו לבלום את גל האיבה העכור השוטף את המערכת הפוליטית שלנו, בטרם נגיע לקו האל חזור. עלינו להפסיק להקריב את הגורל המשותף שלנו על מזבחה הלא-קדוש של הקיצוניות

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית