רביעי, 08 ינואר 2014 12:57

דברים על המשבר הפיננסי העולמי


 היערכות המדינה והכנסת מול המשבר הכלכלי

הכנסת ה-17, יום עיון בוועדת כספים.


קשה לאמוד את הנזק, ובוודאי את התוצאות לטווח ארוך, של המשבר הנוכחי. קשה לדבר ולדון, ובוודאי ללבן, את ההשלכות של המשבר שלפנינו, כאשר עדיין אי אפשר להעריך את מלוא היקפו. אין בידינו לדעת, האם אלו טפטופיו הראשונים? האם כבר הגענו לשיא? או שמא כבר המשבר הולך ושוקע? צריך להודות ולומר, ואני מאמין שגם חבריי בכנסת, בממשלה ובמשק שותפים לכך, שאנו הולכים כעיוורים במשבר הזה. וכל אותם מושגים, כל אותן התובנות והכלים, שפיתחנו ורכשנו במשברי העבר, פשוט קורסים במבחן המשבר הפיננסי הזה.

נער הייתי וגם זקנתי , וכבר חוויתי כמה וכמה משברים כלכליים, חמורים יותר וחמורים פחות, אבל, זהו משבר יחיד במינו. לא רק בגלל הפריסה העולמית הרחבה שלו, אלא בעיקר בגלל חוסר הוודאות לגביו. טלו לדוגמה את תקופת הצנע בשנות החמישים. האינפלציה הייתה חריפה במיוחד, יוקר המחיה האמיר מדי חודש בחודשו, אבל הנהגת מדיניות הקיצוב הצליחה לייצר איזושהי מידה של ביטחון סוציאלי, וגם אם היה זה ביטחון מוגבל, לפחות גבולותיו היו ברורים ונהירים די הצורך.

הייתה לנו אז, מידה מסוימת של ודאות, באשר להיקפו של המשבר. הייתה לנו ודאות מסוימת ביחס לרמת החיים שאנו נדרשים לנהל, הייתה לנו גם מידה רבה של ודאות לגבי הצעדים השלטוניים הנדרשים כדי להתמודד עם האיומים הכלכליים והחברתייםשהיו מנת חלקה של המדינה הצעירה.

אבל, בימים האלו, לא אטעה אם אומר, שהדבר המעיק ביותר, המדאיג ביותר, בחוויה האישית של כל אזרח ואזרח, הרבה מעבר לירידה ברמת החיים,הוא - חוסר הוודאות, והחרדה שממהרת לבוא בעקבותיו.

המשבר הפיננסי העולמי אמנם כבר כאן, איש אינו משלה את עצמו, אבל עדיין רב הנסתר על הגלוי, וגם הגלוי - אינו מבשר טוב. האם רבע מיליון דורשי עבודה הם התקרה או אולי מדובר בהרבה יותר? האם בהמשך שנת 2009, יחצה הגידול החודשי במספר הפונים לביטוח הלאומי, את רף העשרים אלף? האם הצמיחה השלילית בשנת 2009, תהיה עוד יותר חריפה מהצפי העגום של מינוס אחד וחצי אחוז?

ייתכן שזהו המשבר הקשה והחמור ביותר בתולדות מדינת ישראל, ייתכן שהנבואות השחורות ביותר לגביו, הן רק תיאור עדין, מתון, למה שעוד צפוי להתרחש כאן. ואף על פי כן, למרות שבנקודת הזמן הזו, קשה לראות על המשבר לאורכו ולרוחבו, מקצה אחד ועד קצהו; ולמרות, שאנו דנים כאן היום בתוך גבולות צרים, שעדיין איננו יודעים עד כמה הם צרים, בכל זאת, יש ערך רב לדיון הזה.

זו לא בימה ל''הוצאת קיטור'', ולא הזמנה לפוליטיקאים ובעלי עניין לבוא להצהיר הצהרות חסרות כיסוי. זוהי בימה ציבורית, שחשה היטב את כובד האחריות שעל כתפיה,שיודעת שעיני הציבור כולו נשואות אליה, והיא מתכנסת לדיון אמתי ונוקב, לטכס עצה, כיצד לקדם את פני הרעה.

ימי המשבר האלו, יכולים להיות שעתה הגדולה של הכנסת, ושעתם הגדולה של כל אחד ואחת מחברי הכנסת. אל יצטנע פתאום חבר כנסת, לא משנה מאיזה צד של המתרס הוא נמצא, ואל יזלזל בכוחו המספרי. צריך כל חבר כנסת לדעת "כי לעת הזו הגיע למלכות", לעת הקשה והגורלית הזו. אם לא נראה אנחנו, הפוליטיקאים, בשעה הזו שעת מבחן ציבורית, לא נוכל לבוא אל הבנקים בדרישה דומה לגלות אחריות ומתינות. לא נוכל לבקש מהעובדים לעשות ויתורים כואבים בתנאי שכרם, וגם נתקשה מאוד, לבוא ולכפות על הממשלה, אם צריך, מדיניות רחמנית יותר שאינה מונחית רק משיקולים מקצועיים קרים.

רבותיי, אני רואה בדיון הזה חשיבות רבה, ומקווה , שכאן, בפורום הזה, ייטמנו הזרעים שיהיו לפרות הצמיחה וליציאה מהמשבר.

 

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית