שני, 03 פברואר 2014 00:00

דברים ליום העוני הבינלאומי

 

דברים ליום העוני הבינלאומי

מליאת הכנסת, הכנסת ה-18, 14.02.2012

 

מכובדיי, חברי הכנסת. אנו נפגשים היום במסגרת ציון יום העוני הבינלאומי, על מנת לדון בנושא החשוב כל כך, של מגור העוני. נושא הקשור בטבורו לחוק יסוד זכויות חברתיות, כחוזה, שטרם נכתב וטרם נחקק בין מדינת ישראל לאזרחיה.

 

"לאדם יש הזכות ללחם, בגדים, גג וכיוצא באלו, פשוט משום שהוא אדם." כך אמר  ז'בוטינסקי. אך לצערי, בישראל של 2012, חוק יסוד: זכויות חברתיות, הזכות ללחם ושמא למעון היא במובנים רבים בגדר דקלרציה בלבד.

 

רק לאחרונה הביא בפנינו הבטוח הלאומי את הנתון הכואב לפיו שניים מכל מאה ישראלים סובלים מרעב חמור; או נתון אחר לפיו הכנסתן של אחת מכל חמש משפחות היא מתחת לקו העוני. כך נחשפנו לאותה ישראל שהיא כלשון הדו"ח: "שיאנית המערב באי שוויון ובעוני". שבה "יש חצר אחורית של אנשים שלא מסוגלים לממן את הוצאות המחיה המינימאליות". כך נכתב.

 

לדברים קשים דומים נחשפנו כבר בדו"ח האחרון של ה-OECD אותו הדו"ח המונה את ישראל בין ארבע המדינות המערביות עם פערי השכר הגדולים ביותר. אותו הדו"ח המראה כיצד בעשרים שנה, צעדנו, בעקביות ובשיטתיות, בעקבותיה של ארה"ב, המדורגת ראשונה במידת אי השוויון החברתי. 

 

במציאות שבה העשירים מתעשרים והעניים נהיים עניים יותר; במציאות שבה העושר מחלחל (באפן פלאי) מעלה ולא מטה; במציאות שבה המנצחים- לוקחים הכול; במציאות כזאת, מה הפלא שארה"ב וישראל עומדות יחד כתף אל כתף במידת חוסר השוויון בחברה?

 

רבותיי, נתוני העוני והפערים החברתיים בישראל, (המונחים לפתחינו כבר שנים), מטרידים ברמת המיקרו וברמת המקרו.

 

ברמת המיקרו, אלה הם זקנים קשישים וילדים חסרי בטחון תזונתי וכסף לתרופות; אלה קבוצת ה"עובדים העניים", אותם אלה שעובדים למחייתם אך הדבר לא מעלה אותם מעבר לקו העוני. ולמי שנתוני מיקרו זרים לו, אומר שברמת המקרו, מימדי העוני מהווים סכנה ממשית לחוסנה של החברה בישראל ואיום על עתידה.

כיצד יכולה החברה הישראלית להתמודד עם האתגרים הלאומיים, הביטחוניים והאזרחיים הכבירים המונחים על כתפיה כשאלה רעועות וחלשות כל כך? כשחיל אחד יכול להגיע עם רכבו הפרטי לבסיס וחיל אחר מממן את הוריו ממשכורתו הצבאית הדלה? 

 

עוני איננו גזרה משמים. האחריות לבעיית העוני בישראל ובכללה לבעיית הביטחון התזונתי, כמו גם לנושא הפערים בחברה, מוטלת על כתפי הממשלה והכנסת; על כתפינו שלנו.

 

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית