חמישי, 14 נובמבר 2013 18:31

דברים בדיון על כלכלת ישראל ב"יום כחול לבן"

 

דברים באירוע לרגל "יום כחול לבן"

הכנסת ה-18, 28.6.11

 

אני מקדם את כולכם בברכה ומבקש להביע הערכה לקיומו של יום "כחול לבן" בביתו הטבעי כאן בכנסת. רבותיי, אני עוד זוכר היטב את הכרזות המאירות הקוראות לנו להעדיף את תוצרת הארץ. באווירה הפטריוטית של מדינה צעירה ומוקפת אויבים, מהנאבקת על קיומה הייתה קריאת עידוד זו חלק ממאמץ לאמי כולל לטיפוחו ולחיזוקו של המשק הישראלי. בינתיים, הזמנים השתנו לבלי הכר, היצע ומגוון המוצרים הזמינים היום לכל דורש, התרחב משמעותית ובתוך כך דחקו מוצרי היבוא את התעשייה המקומית תוך סגירת מפעלים וצמצומם של אחרים. 

 

אין צורך להרחיב כאן על המשמעיות הרחבות של תהליכים אלו אשר פוגעים במקורות הפרנסה ובצמיחת המשק אך מרחיבים את התחרותיות. דווקא בעידן הגלובלי שלנו נחוצה שבעתיים המודעות לנושא ומכאן גם חשיבותו של יום זה.

 

האמירה העומדת מאחורי הביטוי "קנו כחל-לבן" היא אמירה ציונית מובהקת. היא מביאה לידי ביטוי את מחוייבותינו כצרכנים לעם ולחברה בישראל ואת היותנו משק קטן החייב להסתמך על שוק מקומי גדול. העדפת מוצר ישראלי היא תרומה ישירה למשק הישראלי: היא מגבירה את הביקוש, היא מגדילה את התוצר הלאומי, היא מוסיפה מקורות פרנסה ותורמת להכנסות המדינה. אבל וכאן ה"אבל" הגדול: המחייבות לכחול-לבן איננה רק מחיבות צרכנית. היא גם מחיבות יצרנית. היא מטילה אחריות גם עליכם-היצרנים, התעשיינים ובעלי ההון ואינני מתכוון כעת למחאת הַקּוֹטֶג' אלא לעניין אחר, לא פחות עקרוני.

 

מחאת הקוטג' חשפה בפנינו את אחד התהליכים העוברים על השוק הישראלי בעידן הגלובלי. ישנן חברות זרות וקרנות הון גלובליות אשר קונות חברות ישראליות כאשר מטרתם האמתית היא מקסום הרווחים בזמן קצר. חברות כאלו נהנות בישראל מהילה של "כחל-לבן", אך מקורותיהן ומטרותיהן הפיננסיות אינן כאלו. 

 

הן פועלות בארץ כחברה ישראלית לכל דבר, אך המנהלים וקובעי המדיניות שלהן מפעילים אותה בשלט רחוק מבירות אירופאיות או ערים אמריקאיות. לא יתכן שנקרא ל"מר ישראלי  "לקנות כחל-לבן כאשר מרבית ההון על המוצר אותו הוא קונה עובר לקרן זרה המונעת משקולי רווח צרים ומתמורה מהירה ומידית. אל לנו להשתמש בסלוגן "קנו כחל לבן" כמקדם מכירות בלבד מבלי להתחייב למכלול הערכים העומד בבסיסו. אנחנו נקנה כחל-לבן ואתם-תהיו כחל- לבן!

 

אני פונה אליכם בקריאה: אל תעבירו נכסי צאן ברזל של המשק הישראלי לידיים זרות במהירות ובחיפזון. נהגו באחריות ובאמון וגם אם הדבר הכרחי, השתדלו להישאר בעלי השליטה. 

בהזדמנות זו, אני רוצה להתייחס לנושא נוסף. מדינת ישראל נמצאת במערכה מדינית מורכבת ומסובכת בה מופעל כלפיה נשק החרם. השפעתו של נשק החרם הזה יכולה להיות הרסנית ומתמשכת. לא תמיד הדברים באים באופן מידי לידי ביטוי, לעיתים הירידה במכירות מתמשכת לאורך זמן. חובתנו הלאומית היא להצטרף כפרטים במערכה גדולה ולסייע לתעשיינים וליצרנים העושים מעשה ציוני מובהק וממשיכים לפעול מכאן תחת מציאות מדינית וביטחונית סבוכה אם זה בשל נשק החרם ואם זה בשל איומי טרור. לא ניתן להילחם בחרם לבד אבל נתן להיאבק בו כקבוצה מגובשת שמכלול חברי הפועלים למען הסרת החרם ומזעור נזקיו. אני מבקש להודות לכל מי שסייעו בקיומו של יום זה בכנסת שנדון בו אחר הצהרים גם במליאה ומשכנע כי הוא יהווה מנוף להעלאת המודעות לנושא חשוב זה. 

 

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית