רביעי, 29 ינואר 2014 00:00

דברים בנושא יחסי ישראל והפלסטינים


ספטמבר השחור של יחסי ישראל והפלסטינים

כנסת 18, פורסם במעריב

בימים אלו, טורחים הפלסטינים לגייס את הקהילה הבינלאומית בניסיון לכופף את ידיה של ישראל.

במובנים רבים, ניצבת מדינת ישראל של 2011 בפני אותו הקושי שבפניו עמדה מדינת ישראל של 1948. מאז ועד עתה, ישראל נלחמת את המלחמה ההיא: מלחמה על עצמאותה ועל ריבונותה; מלחמה על זכותו של העם היהודי לכונן ריבונות שתכובד על ידי מדינות העולם.

מאז היו בתוכנו מי שחשבו כאילו השתנו הזמנים; כאילו, אנו מצויים בעידן בילטראלי, עידן של יחסים הדדיים, במסגרתם ישנה הכרה של האחד בקיומו של השני, ובזכותו להגדרה עצמית. אך, בל נטעה. הפנייה הפלסטינית לאו"ם אינה אלא שיבה לאותה דרך רעה של "מסלול עוקף ישראל", והפעם, באמצעות גיוס הקהילה הבינלאומית וכינון מערכה דיפלומטית, לא צבאית לפי שעה.

רעיון העוועים, כאילו יש איזה "ערוץ עוקף מדינת ישראל", באשליה יסודו. זוהי אשליה שמדינת ישראל איננה קיימת באמת ואיננה ריבונית; זוהי אשליה שניתן להשיג באזורנו יעדים מדיניים, תוך התעלמות מנוכחותנו;

מתווכים רבים בחשו בקדרה המדינית מאז ומעולם. ואולם, על הפלסטינים לזכור את מה שהם כבר יודעים היטב, שהשחקנים המרכזיים הם תמיד שניים: אנחנו והם. בעצם הבחירה לעקוף אותנו, הישראלים, מביאים הפלסטינים לכך שחזון השכנות בינינו נראה רחוק מאי פעם.

אינני מאלה המכריזים 'או"ם שמו"ם'. אני מכיר בחשיבותם ובנחיצותם של ארגונים בינלאומיים, ונפגש כמעט מדי יום עם שגרירים ומנהיגים מרחבי העולם. כולם מהללים את הדמוקרטיה הישראלית, אך אני מתרשם כי רבים מתעלמים מתוקפה וריבונותה.

קשה לראות את נכונותן של המדינות החברות באו"ם להדיר את מדינת ישראל מזירת קבלת ההכרעות הנוגעות לעצם קיומה וריבונותה; קשה לראות כיצד מדינות רבות לא עיכלו את קיומנו כאן, וכיצד הן אינן מהססות מלתמוך בצעדים חד צדדיים הרי אסון; לא קל להבחין שמאמצי הקהילה הבינלאומית נתונים יותר ויותר להקמת מדינה פלסטינית ופחות ופחות להבטחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.


על מדינות העולם לזכור: לא שבנו לארצנו כדי להיות כלי משחק ביד האומות. לא חידשנו את ריבונותנו כאן לאחר אלפי שנות גלות כדי ששוב נהיה נתונים לשבט ולחסד של עמים אחרים. עליהן לדעת, כי הסכם שלום כפוי לא ישנה את המצב הדמוגרפי והגיאוגרפי בארץ ישראל, וכי לא נוכל להפקיר את ביטחוננו בעבור פיסת נייר. הסכם אוסלו לימד אותנו כי הסכם שלום שמסתבר כאשליה יוצר שבר עמוק שקשה מאד לתקנו מאוחר יותר. כך ארע לאחר הסכם אוסלו ואסור שדבר כזה יקרה שנית.

ספטמבר הנוכחי יכול להיות "ספטמבר השחור", לא של מדינת ישראל, אלא של עצרת האו"ם ושל יחסי ישראל והפלסטינים. תשובתנו המדינית הברורה היא: אנחנו כאן, איננו זרים במולדתנו. ישראל היא מדינת דמוקרטית וריבונית, וההכרה בכך היא תנאי לכל דו שיח עמנו.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית