חמישי, 23 ינואר 2014 18:40

דברים בנושא הסכנה שבועידת אנאפוליס


היכן התנאים המוקדמים של אנאפוליס?
הכנסת ה-17

כאשר שאלתי את אריק שרון כשר בממשלתו הראשונה, אנה פניך מועדות בתוכנית 'מפת הדרכים' ולאן דרך זו מובילה את מדינת ישראל? הוא הצהיר באוזניי: "לא נפסע צעד אחד קדימה, בטרם יקיים הצד השני את התנאים המוקדמים שהצבנו בפתחו של המשא ומתן". באנאפוליס לא שמענו, ולו תנאי מוקדם אחד.

התנגדתי למפת הדרכים בממשלה, ועודני מתנגד לה. ואולם צריך להודות שב'מפת הדרכים' לא זנחה ישראל לחלוטין את האינטרסים החיוניים לקיומה, ואף הקפידה לתת להן פומביות בזירה הבינלאומית. ממשלתו הראשונה של אריק שרון, נמנעה מלאשר את מחויבותה ל'מפת הדרכים', בטרם הציבה את '14 ההערות' - אותן הסתייגויות מדיניות וביטחוניות שכללו ביצוע רפורמה ביטחונית ברשות, סיכול אמיתי של טרור, ויתור על זכות השיבה, ועוד דרישות פומביות שבתמצית שיקפו את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, מהם לא תוכל לסגת, אף במחיר פיצוץ המשא ומתן והשארת המצב הקיים על כנו.

ועידת אנאפוליס נעדרת תנאים מוקדמים. מי שחיפש בנאומיו של ראש הממשלה, בהצהרותיו או בהבטחותיו ביחס לוועידה, רמז לאי אלו קווים אדומים או אינטרסים חיוניים שישראל מציבה בפתיחתה - לא מצא מאומה. ראש הממשלה, וגם שרת החוץ - בשונה מאריאל שרון - נמנעים מלפרטן ולכל היותר מסתפקים באמירות מעורפלות, או בטענה שממילא אבו מאזן חלש מכדי לקיים את התחייבויותיו.

העדרם של תנאים מוקדמים פומביים טרום הוועידה, הוא חלל מסוכן למדינת ישראל. באופן הזה, נוצר ונטמע הרושם בקרב מדינות העולם, כאילו ישראל מתפרקת מנכסיה החיוניים ומניחה אף אותם על שולחן המשא ומתן כאחד מקלפי המיקוח.

פיזור הצהרות מנופחות בטרם משא ומתן והצנעת קווים אדומים, יוצרים מסכת ציפיות בינלאומיות ממדינת ישראל, שאם לא תמלא אחריהן תצטייר כמי שחזרה בה והכשילה את המשא ומתן. לעיתים בטוחים ראשי ממשלות, שהם בעוצמתם ובכח אישיותם, מסוגלים לפתוח במהלכים מדיניים, ולבלום אותם כאשר האינטרסים החיוניים של ישראל מצויים בסכנה. אך המציאות מוכיחה שהעולם מסוגל להוביל אותנו במתווה משלו.

ביטוי לכך יכול לשמש 'מכתב בוש' שהכיר בזכותה של ישראל לבנות בגושי ההתיישבות - מעלה אדומים, אריאל וגוש עציון - ועליו היתה גאוותם של אריאל שרון ודב וייסגלס. אך כיום, דורשת ארצות הברית לעצור את הבנייה באותם גושים שכביכול פרשה עליהם את חסותה.

אולמרט הולך לאנאפוליס, ואיש אינו יודע מה הזרז. לא נראה שהוא לאומי או ציוני, הוא נראה יותר כאישי. אנאפוליס היא סכנה לכל המשתתפים בה, משום שתוצאתה צפויה להיות אחת משתיים- הצלחה או כישלון: אם תצליח, הדבר יבוא על חשבון אינטרסים חיוניים שבלעדיהם מדינת ישראל לא תוכל להתקיים. ואם תיכשל, תופנה האצבע המאשימה לכיוונה של ישראל.

לא ממשכנים עתידה של אומה בגלל צרכים אישיים של ראש ממשלה, זהו תנאי מוקדם לכל הישג מדיני של ממש.

 

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית