ראשון, 05 ינואר 2014 17:59

דברים בנושא חלוקת ירושלים


חלוקת ירושלים היא קו אדום

הכנסת ה-18, פורסם בעיתונות 20.05.2011.

אין יום בו ירושלים איננה במוקד חיינו הציבוריים. במובן זה ירושלים איננה זקוקה ליום מיוחד על שמה. ובכל זאת, דווקא על רקע הספקות שנשמעות בארץ ובעולם בדבר מעמד ירושלים, ראוי לציין ביתר שאת, את חגיגות איחודה מחדש לפני 44 שנים, שלצערי הפכו לאחרונה נחלתו של ציבור מצומצם למדי.

טוב עשה ראש הממשלה, כאשר הבליט את מעמד ירושלים המאוחדת כבירת ישראל, בנאומו בפני בתי הקונגרס בוושינגטון. המחויבות לשמירה על ירושלים אחת בריבונות ישראל, בכל תנאי ובכל נסיבות, כבר איננה מובנת מאליה והקונצנזוס סביבה הולך ונשחק. התשואות ומחיאות הכפיים להן זכתה ירושלים מחברי הקונגרס, איננה דבר שניתן להקל בו ראש, אף שיש כאלו המנסים להמעיט בחשיבותן.

ישראל הבהירה חד משמעית ובפומבי, באמצעות נאום ראש הממשלה, כי יש לה קווים אדומים שאיננה יכולה לחצות, משום שהם עומדים בתשתית קיומה של ישראל. לעולם לא ארים את ידי בתמיכה לפינוי יהודים מביתם, ובכל זאת, הדרישות הישראליות כפי שהוצגו בוושינגטון שכוללות שלילת החזרה לגבולות הצרים של ערב מלחמת ששת הימים; שלילה מוחלטת של מימוש "טענת השיבה" של הפליטים; הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, וכאמור שלמות ירושלים - הינן דרישות חשובות, שמבטאות את האמת הפשוטה שגם לנו, הישראלים, ישנם קווים אדומים.

ואכן, הדרישה לחלק את ירושלים היא קו אדום. למרות שישנם המתכחשים לכך, צריך לשוב ולהזכיר כי הציונות תמיד שאפה לציון, וציון היא ירושלים. לפני השיקולים הביטחוניים והאסטרטגיים, יש לזכור שירושלים היא הגרעין והיסוד של המפעל הציוני.

למרבה הצער, יש לא מעט יהודים טובים שירושלים הפכה עבורם לנטל, ומתוך ריחוק הם מדברים על "בעיית ירושלים" ורואים בה משא מיותר שמוטב לנו להפטר ממנו. זה קשה אף יותר מלשמוע אמירה זו, מפי מי שירושלים זרה להם; אבל עבור מי שלב ירושלמי פועם בו, מי שהוא בשר מבשרו של העם היהודי, ירושלים אחת איננה בעיה. החיים בירושלים, ביחד, הם הפתרון.

יש מי שמבקש להתחכם ולהזות בפתרונות מדיניים, המנסים לעשות 'משפט שלמה' לירושלים: לגזור את החי לשנים ולחתוך את ירושלים. את מה שמכונה "האגן הקדוש" הם מבקשים לבתר לשלושה חלקים, ולחתוך את לבה של העיר. שום תועלת לא תצמח מחלוקה מלאכותית כזו; זהו מתכון להחרפת האיבה ופילוג בין העמים והדתות.

מי שמדבר על ירושלים כמנתח, מי שמדבר על ביתורה של העיר, מביא עליה ועל תושביה אסון, ומחזיר אותה לימי שפלותה ועליבותה. למעשה, הוא מצהיר שאיננו מכיר את ירושלים, שירושלים זרה לו ושהוא זר לה.

מי שנטוע וחי בעיר הזו, מבני כל הדתות והלאומים, מבין היטב שירושלים היא מרקם חי ופועם, ומי שרוצה לחתוך בה גוזר עליה כליה. ירושלים היא אבו-טור ומנחת, היא ואדי- ג'וז וסנהדריה, היא קרית היובל, ראס אל עמוד ומעלה הזיתים. רק מדינת ישראל ידעה לכבד את רגשותיהם של בני הדתות כולן, ולא הכובשים הרבים שידעה קודם לכן. ירושלים היא עיר אחת, ורק בריבונות אחת היא תוכל להישאר משגשגת ופתוחה לבני כל הדתות.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית