שלישי, 04 פברואר 2014 00:00

דברים בהצגת בכורה של "בגידת האינטלקטואלים"

 

מאיר שלו ו"בגידת האינטלקטואלים"

הכנסת ה-18, נאום בהצגת הבכורה  של 'כימים אחדים', מחזה על פי הרומן מאת מאיר שלו, תיאטרון מיקרו ירושלים.


בשנת 1927 זוליאן בנדהBenda Julien) ), אינטלקטואל צרפתי, טבע את המונח: "בגידת האינטלקטואלים". בנדה, לא התכוון בדבריו, לשימוש המודרני במונח זה. בנדה סבר שאינטלקטואל הנוטש את הרעיונות הנצחיים כדי לעסוק בכאן ועכשיו, בוגד במורשתו האינטלקטואלית. על איש הרוח, על האינטלקטואל, מוטלת עולה של הרוח, עולו של הנצח, ולא עולו של הציבור.

בנדה, כך אני מעריך, היה מקטלג את מאיר שלו כאחד מאותם אינטלקטואלים שבגדו במורשת מגדל השן. מאיר הוא סופר מעמיק ששורשיו נטועים בשכבותיה העתיקות והחדשות של העברית. הוא אמן הלשון אשר השפה היא לו כחומר ביד היוצר. הוא סופר שיודע לגעת בנצח, אבל הוא גם איש הכאן ועכשיו. אצל מאיר שלו, העכשווי והנצחי, נותנים פרספקטיבה אחד לשני. התנ"ך הוא עכשיו, העכשיו הוא תנכ"י, והכל 'כימים אחדים'.

 מאיר בורא את הזמן מחדש הוא מעריב יום ומביא לילה, וכמו במעשייה הידועה של רבי נחמן מברסלב,"שבעת הקבצנים", התינוק אצלו הוא הכי זקן, הילד הוא זיידה, והסבא, כך נראה, עוד טרם נולד.

מאיר בוגד באינטלקטואלים הטהורים כי הוא בן נאמן למסורת הפוליטית היהודית בה הנביא,
"איש הרוח", הוא מבקר המדינה החריף ביותר. "איש הרוח" המקראי לא נותן למלך, לפוליטיקאי, להירדם, לנוח בשלום על משכבו. וכך, מאיר הוא איש ציבור, מבקר חריף, בר פלוגתא אמיתי שיודע לעורר להתריס, להקשות, ולירות את חיציו, במיוחד בבני משפחתו, המשפחה הלוחמת, נושאי דגלו של ז'בוטינסקי.

אינני מבקר ספרות או איש תיאטרון. אני איש ציבור העסוק במרבית זמנו בכאן ועכשיו. אבל גם אני חוטא בחטאי הרוח, מתענג על ספרות טובה, ספרות, הממלאת רגעים איכותיים בחיי כאיש ציבור. בעבורי, מאיר שלו מספר את סיפורה המפותל של הישראליות, ההיסטוריה שלא נלמדת. הוא ירושלמי החולם לגור בעמק יזרעאל. הוא איש ספר עירוני המשתמש בכישוריו כדי לתאר את חייהם של אנשי הכפר איכרים ובעלי רפתות, חובבי ציפורים, ורוכלים סוחרים. ב'זיידה' שלו מסתובבות כל הדמויות יחד מתחרות ושואלות מי אנחנו? מי הוא האבא של הישראלי החדש? מה הם שורשיו העלומים ולאן מועדות פניו.

הערב צפינו בהצגת שהיא עיבוד לספרו של מאיר שלו. אינני יודע איך מעבדים ספר להצגה אבל תיאטרון מיקרו והבמאית אירנה גורליק עשו זו בכישרון רב. הרפת מעמק יזרעאל הועלתה לירושלים וכך גם אנו העירוניים חשנו לרגע כאילו טובלים אנו בניחוחות הכפר. הצגה זו של תיאטרון מיקרו שומרת ומחדשת את רוחו של הספר ומעניקה לסיפור הנצחי פרשנות עכשווית ונוקבת. תודתי לבימאית אירנה גורליק ולשחקנים המעולים שנתנו לי עוד פעם את ההזדמנות לחטוא בתענוגות הרוח.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית