שישי, 03 ינואר 2014 21:02

דברים לזכרו של דוד רזיאל

 

דברים לזכרו של דוד רזיאל - הר הרצל 2013

הכנסת ה-17, הר הרצל, 2013



ידידיי, בני משפחת רזיאל בני המשפחה הלוחמת מפקדי ולוחמי האצ"ל.

באיגרת ההספד למורו ומפקדו זאב ז'בוטינסקי, כתב דוד רזיאל את המילים, שראוי היה, שייאמרו, על קברו של רזיאל עצמו: "בימי דכדוך הרוחות וקטנות האמונות, מזריח היה, אורות במחשכים"

פעוט הייתי, רך בשנים, כשנפל דוד רזיאל באותה השליחות שנטל על עצמו, עם מרידור זיכרונו לברכה וסיקא-אהרוני ייבדל לחיים ארוכים. ואף שלא חוויתי מקרוב את גודל אישיותו, הרי, שצמחתי ובגרתי לאורה הבוהק שהותירה דמותו.

אינני יכול שלא לראות בו בבואה של דוד המלך, עליו נאמר: "הוא עדינו העצני" והסבירו בתלמוד:
"כשהיה יושב ועוסק בתורה, היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה, היה מקשה עצמו כעץ". היה הוא מאור גדול. איש, שהעצמה והלהט שקרנו מאישיותו, המשיכו לתת אותותיהן הרבה אחרי מותו.

באורה זו של אישיותו, הזריח דוד רזיאל את מחשכי תקופתו. אם היו אלו מחשכים רוחניים: של בערות, של תלישות תרבותית ואידיאולוגית. ואם היו אלו מחשכים אחרים: של עימותים פנימיים, של התנכלויות ליהודי הארץ, ושל המאבק הבלתי נגמר לכינון הבית הלאומי.

תמיד, היה נדמה לי דוד רזיאל, כגיבור תנכ"י. כאיש, אשר נפשו הרחבה קיפלה את תולדות עמנו, מאז נולד העם היהודי ועד שיבת ציון. אברהם איש האמונה ויוסף בעל החלומות, אצילות הנפש של דוד המלך וגבורתו של בר כוכבא.

מן הפסיפס התנ"כי הזה, חוצבה אישיותו של דוד רזיאל ועל כן, היה למנהיג יהודי שידע לגזור ולהכריע, למרות כובד המשמעות ובגלל כובד המשמעות. "יש אדם קונה עולמו בשעה אחת". דוד רזיאל קנה עולמו בהכרעה אחת חדה, היסטורית, מעצבת, לעכב את המלחמה בפולש הבריטי עד אשר תוסר חרבו של הצורר הנאצי מעל כל יהודי, יהא מקומו אשר יהא.

בלי ספק, ידע רזיאל שבהכרעה זו הוא מסתכן בפיצול הארגון (שכל כך טיפח ובנה). בוודאי גם ידע שהחלטה כזו, תעכב את הקמתו של הבית הלאומי, משאת נפשו. ואולם, הוא היה מנהיג יהודי של ממש.
לא מנהיג לארגון צבאי לוחם, לא לשבט אחד היושב בציון, אלא מנהיג של עם, מנהיג של אומה, מיוסרת ומושפלת, שקול דמיה זועקים מן האדמה. כך, מתוך אותה אצילות נפש נדירה, מתוך אותה תודעת אחריות לעם, הלך רזיאל אל פעולת חייו. ומי יודע, שמא תודעה זו, היא שעשתה את רזיאל כה נחוש ואיתן בדעתו ליטול את המשימה על שכמו מבלי לשעות להפצרות חבריו.

במבט היסטורי ממעוף הציפור, נמדדת ההכרעה של רזיאל לעכב המלחמה בפולש הבריטי, לא לפי משקלה בניצחון הסופי על גרמניה הנאצית וגם לא לפי מניין היהודים שחייהם ניצלו בזכותה. ערכה גדול מאלו עשרת מונים.

זוהי הכרעה מכוננת, מלכדת. הכרעה שיוצרת בלבבות את ההכרה שעם אחד אנחנו יהיו נסיבות הזמן אשר יהיו. ואפילו תבוא הזדמנות כבירה שנדמה שאולי לא תשוב, כמו הסיכוי להקים מדינה בחלוף אלפיים שנה. אפילו כך, לא יהא בזה כדי לבטל, את הדחף הפשוט, השורשי, היהודי, לקום ולהציל את העם העברי בטרם כל דבר אחר.

צוואות רוחניות רבות הניח לנו רזיאל, אך זוהי הצוואה הגדולה מכולן. אם מנהיג יהודי אתה, לנגד עיניך אתה רואה עם. לא משפחה ולא שבט, אלא אומה, גם אם פזורה היא על פני תבל.

דוד רזיאל, ראוי אתה למילותיך שלך: בימי דכדוך הרוחות וקטנות האמונות, מזריח אתה לנו, אורות, במחשכים.

יהי זכרך ברוך.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית