שישי, 03 ינואר 2014 21:06

דברים לזכרם של ששת הנופלים בנגמ"ש בעזה


דברים לטקס חנוכת בית הכנסת לזכר ששת החיילים שנהרגו בנגמ"ש בעזה

הכנסת ה-17, דצמבר 2004

 

לא אשכח, את אותו יום מר ונמהר, שבו, עלו בלהבה השמימה, הנשמות הטובות של חיילינו. של קובי. של אדרון. של עופר. של איתן. של אביעד ושל יעקב.

לא אשכח את הכאב הצורב, את הצער העמוק,שיוצא ובא בין חדרי הלב, על בחורינו הקדושים, שנעקדו, פשוטו כמשמעו, על מזבח הארץ הטובה הזאת. כאברהם אבינו, השכימו הם בבוקר, וכיצחק אבינו, אמרו 'הנני'. הנני, בשליחות העם. הנני, להגנה על עמי ומולדתי. הנני, למסור את הנפש, וכך עשו. הלכו הם, אל מול ברק המאכלת. היו הם, השה לעולה. ומשמים, לא קרא מלאך. ובסבך, לא נאחז איל, רק נותרה, אותה הבטחה אלוקית. קדמונית. נצחית: "כי ברך אברכך, והרבה ארבה את זרעך, ככוכבי השמים, וכחול אשר על שפת הים, וירש זרעך את שער אויביו".

כזה הוא גורלנו על האדמה הזאת, זו היא תמצית קיומנו כעם. על ישיבתנו בארץ, אנחנו משלמים מחיר דמים. אך מי שחושב שניתן להכניע אותנו - טועה. אין אנו דיירי משנה בביתנו, ולא בני חלוף בארצנו. מאה שנים ויותר, אנחנו נלחמים על אדמתנו, וברוך השם, יכולנו לאויבינו.

העם בישראל מבין כי ללא חוסן נפשי, ללא כוח עמידה, לא נוכל לחיות בארצנו. זו האמת הפשוטה. המרה. הכואבת. זו המציאות בכברת ארץ זו, וזה ייעודנו. אין בידינו מוצא אחר, כי לא נימלט מן המערכה. ואם נברח, ירדוף האויב אחרינו. ובכל יום ויום, אנו נוכחים בכך מחדש. אבל, מי ששילם באופן אישי את המחיר, מי שחייו עלו על נתיב השכול, הן אתן, משפחות יקרות. לא חשכתם, גם את בנכם, מאותה מטרה נעלה. אתן, הקרבתן, את היקר מכל.

את שטיפחתם, את שעמלתם וגידלתם, שנה אחר שנה, יום אחר יום. הכול עלה לרצון לפני אלוהי ישראל, בשלהבת גדולה. ומאז, יודעים אנחנו, דבר בחייכם כבר לא יהיה כאשר היה. שוב לא תזרח אותה השמש, שוב לא יבוא אותו ירח, כי בנפשכם מכווה רותחת, בלבכם צלקת גדולה, ואין בחייכם שעה קלה, של חסד ומנוח ומרגוע לנשמה, ולא רגע דל אחד.

במה ננחם אתכם, משפחות יקרות? במה נשקיט שמץ מכאבכם? שותפים אנחנו לדמעתכם, מתכנסים אנחנו לזכור ולהנציח את יקירכם. אך אנו יודעים,שלעולם לא נוכל למלא את חסרונכם. וגם אם נחלוק עמכם בכאב, מה חלקנו, טיפה בים, לעומת מנת חלקכם?

רבותיי, חובתנו המוסרית והיהודית, כמדינה, כעם, וכיחידים, להקים זיכרון לבנים הלוחמים, שנפלו על הגנת העם והארץ. יש לנו מחויבות עמוקה לכך, שהיא לא פחותה מהחובה לדאוג לכל מחסורם, או להשיב אותם משביים, אם בחיים ואם לאו, חלילה. והנה בבניין הזה, בבית התפילה והלימוד 'עמודי השישה' (שייבנה ויכונן במהרה ), נקים יד לבנינו היקרים.

אני מברך את כל השותפים למלאכה הקדושה הזו, מלאכת ההנצחה, שהיא בבחינת 'חסד של אמת'. יהיה המקום הזה, תשובה ניצחת לאויבינו, שאנחנו כאן. שאנחנו נאחזים בזכותנו הנצחית, לבנות, לנטוע, ולקיים חיים יהודיים, על האדמה הזאת. אך לא פחות מזה. יהיה הבניין הזה, לכם משפחות יקרות, מקור של נחמה פורתא. מקדש מעט שבמעט, להתרפק על הזיכרון של יקירכם, להתפלל שישוב מה שאבד, ולבקש רחמים על ישראל בשעות נעילה, שבה נפגשים העוקד והנעקד והמזבח.

יהי רצון שתתקיים נבואת ישעיהו: "לקרוא שנת רצון לה' ויום נקם לאלוהינו. לנחם כל אבלים. לשום לאבלי ציון. לתת להם פאר תחת אפר; שמן ששון תחת אבל; מעטה תהילה תחת רוח כהה. וקורא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר".

בבניין זה - תנוחמו, בבניין ציון וירושלים - ננוחם כולנו.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית