חמישי, 30 ינואר 2014 09:04

דברים בטקס יום הזיכרון 2010


דברים לטקס יום הזיכרון  לחללי מערכות ישראל

הכנסת ה-18, יום הזיכרון, 19.4.2010


בעמדנו מול הקודש בשעת קול דממה דקה כשהעם מתייחד עם נופליו ומתחתנו, מיד-אבשלום מהדהדת עדיין, בין ההרים שאגת האב השכול, מלך ישראל:

 

"בני, אבשלום!

בני, בני, אבשלום!

מי ייתן מותי אני תחתיך,

אבשלום, בני! בני!"

 

והזעקה הגדולה והמרה של האב על הבן נמשכת, לדאבון הלב מאז ועד היום.

ובדרכה לקרוע שערי שמים היא חולפת על פנינו כאן, בחלקת הבנים.

 

והיא שלובה בזעקת קבר האחים של מ"ח הבנים, לוחמי הרובע היהודי בתש"ח, עת נקרעה העיר אשר ישבה בדד והייתה כאלמנה.

 

והזעקה עולה ומהדהדת מחלקת הנרצחים בפרעות תרפ"ט. היא נענית כהד מכול חלקי ההר: מקברות גיבורינו, חברים, אחים ירושלמים שנפלו מי במלחמת יום הכיפורים ומי בקרבות ההתשה; מי במלחמת שלום הגליל,ומי במערכה שאיננה נפסקת לרגע, על "ראשית צמיחת גאולתנו".

 

וההר השותק הזה, המתנשא אל מול הר הבית; העד העתיק הזה, הזוכר ימות עולם, מספר בשתיקתו את סיפורנו למן הקריאה "אל תשלח ידך אל הנער" ועד: "הר הבית בידינו".

 

צלו של היום הזה מלווה את כולנו לכל ימות השנה. אך עליכם, משפחות יקרות הוא רובץ במלוא כובד משאו מיום זיכרון שעבר ועד יום  זיכרון זה; ומיום זיכרון זה, עד יום הזיכרון הבא.

 

ובכן, במה נחלה פניכם? מה נאמר, מה נדבר, ומה נצטדק? האיך נצדיק עלינו את הדין, את הקשה שבשעות, את האיום שברגעים, את אותה הדפיקה בדלת, שאחריה דבר לא היה עוד כאשר היה לפניה?

 

לנו אין מילים, אבל כבר הקדימנו הנביא ישעיהו: "בירושלים תנוחמו"! קרא הביטו מסביב וראו את נחמת ירושלים! הביטו בזקנים ובזקנות היושבים ברחובותיה ומשענתם בידם, מרוב ימים! ראו ילדים וילדות משחקים בסמטאות!


ראו איך העיר "החרבה מבלי יושב" הופכת אט אט ל"עיר המון גויים". והכול- שלכם! בזכות החינוך שהענקתם לבניכם. בזכות הגבורה ומסירות הנפש שאתם נטעתם בהם!

 

יקיריי,

 

בימי הבית השני השיאו אבותינו משואות כאן על הר הזיתים כדי להכריז על ראשי החודשים. מכאן עברה הבשורה ונראתה על פסגת הסרטבה ומשם הועלו משואות שהעבירו את השלהבת עד לגולת בבל.

 

וכך גם אנו, מכאן נעביר את הנס לעולם כולו אך ראשית - לבית פנימה. מול פני חלקות הגיבורים, נודיע בשער בת רבים: לעיר הזו יימצאו מגיניה! מי שנלחם למענה אז, כשנחמסה בידי זדים, לא יעמוד מנגד גם הפעם.

 

וגם אם בתוכנו יש שנחלשו וציון הולכת ומתחלפת להם באוגנדה והם מבקשים

לחלק את הבית לחלק את עירו של דוד המלך, אנחנו ואתם, משפחות יקרות - לא  נאפשר זאת.

 

והמצבות האילמות  שמתו על הארץ ועל העיר ועל העם לא ייתנו . לא נשב בחוסר מעש כשיבקשו להרים יד  על העיר שחוברה לה יחדיו. לא מקרה הוא שכל בית יהודי נוסף בירושלים, בעיר דוד,  בעיר העתיקה, מזעזע את אמות הספים בעולם כולו.

 

וכי שכחנו תולדות עולם? והרי צעקת הנאהבים והנעימים, שבחייהם ובמותם לא נפרדו עוד קורעת את האוזן מאז ועד היום. הן קול דמיהן של אחיות הדסה, המוטל על דרך הר הצופים עוד זועק מהרי ירושלים.

ומיהו שיקום ומיהו שיהין לחלק אותך  העיר שלא תחולק, עיר  שלם.

 

צוואת הנופלים היא כי מן ההר הזה נישבע לה, לעיר שבועה עברית עתיקה:"אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי, אם לא אזכרכי. אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי." זכות הבנים תעמוד לכם ולבני משפחותיכם עד עולם.

 

יהי זכרם ברוך.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית