שני, 07 נובמבר 2011 00:00

דברים לרגל 67 שנים להוצאתם להורג של חנה סנש וחבריה

 

דברים במליאה לציון 67 שנים להוצאתם להורג של חנה סנש וחבריה

מליאת הכנסת, הכנסת ה-18

 

חברי הכנסת.

 

אנחנו מציינים בימים אלה ששים ושבע שנים לסיומו הטרגי של אחד הפרקים המופלאים בתולדות הציונות והמאבק להצלתם של יהודי אירופה. אנו מציינים היום את הוצאתם להורג של שבעת הצנחנים שנשלחו מהארץ לאירופה. אנצו סרני, חביבה רייק, אבא ברדיצ'ב, פרץ גולדשטיין, צבי בן יעקב, רפי ריס וחנה סנש.

 

אלה השבעה, שמסרו את נפשם למען העם ויצאו לשליחות מעבר לקוי האויב, שליחות ממנה לא שבו. לפני למעלה מעשור עסק בית המשפט העליון (בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק) במשפט הדיבה של חנה סנש. כולם הסכימו על כך שבמחזה (השערורייתי) של מוטי לרנר "קסטנר", מואשמת חנה סנש באשמת שווא, כאלו נשברה בחקירתה, והסגירה את חבריה.

 

השאלה שנדונה הייתה, האם יכול המחזאי מוטי לרנר לבדות דברים מלבו בשם חופש  היצירה ולהציג את מחזהו כיצירה ספרותית תרבותית שאיננה משקפת את האמת, או שמא זכאית חנה סנש להגנה על כבודה בשם ערך כבוד האדם.

 

וכפי שתיאר זאת השופט משאל חשין: 

"מְעֵבֶר מִזֶּה עָמַד חֹפֶשׁ הַבִּטּוּי וְחֵרוּת הַיְּצִירָה שֶׁל הַיּוֹצֵר מוֹטִי לרְנֶּר, וּמֵעֵבֶר מִזֶּה כְּבוֹד הָאָדָם: כְּבוֹדָהּ שֶׁל חַנָּה סנשׁ, אִשָּׁה צְעִירָה שֶׁנִּרְצְחָה בִּידֵי הַגֶּסְטָפּוֹ וְאֵין בְּיָדָהּ לְהָגֵן בְּכוֹחָהּ שֶׁלָּהּ עַל כְּבוֹדָהּ."

 

כך כתב.

 

דעת נשיא בית המשפט העליון השופט אהרן ברק הייתה כי, "האמת תורה דרכה." את השקר, כך אמר, לא מנצחים בכוח החוק אלא בכוח השכנוע. בהפצתה של האמת. דעת המיעוט של השופט משאל חשין, הייתה שעל חופש הדבור להיעצר בנקודה בה הוא פוגע בכבוד הזולת, בכבוד האדם שלו. 

 

חנה סנש גילמה במעשיה את מי שאידיאת כבוד האדם עומדת לנגד עיניו. שליחותה הייתה להצלת צלם אנוש, השבת כבוד האדם וכבוד העם. טובת חבריה ושמירת הסוד היו חשובים לה יותר מחייה שלה.

 

חנה סנש לא נשברה בענויי הגסטפו ולא גלתה את סודה ואת סוד חבריה גם כאשר הועמדה מול כתת יורים, על פי דרישתה, בעיניים פקוחות.

 

מכובדיי.

 

ההכרעה בין חופש הביטוי לפגיעה אפשרית בכבוד האדם, היא קשה. אך דבר אחד ודאי הוא. אם היה ניסיון לפגוע בכבודה של חנה סנש וחבריה, כי אז, ניסיון זה לא צלח. כבודם לא נפגע. לא ניתן לפגע בכבודם הנצור בלב עמנו, ובלבות כולנו. 

 

חנה סנש היא גבורה אגדתית. מלאת רגש אך חזקה כפלדה. מלאת אהבה למשפחתה, אך מחויבת עד כלות לעמה. לוחמת ומשוררת. עובדת אדמה וצנחנית, איתנה בנחישותה הבלתי נתפסת, להישיר פנים אל המוות. חנה סנש היא היא, גפרור האור, שנשרף והצית לבבות. היא הלהבה שבערה, אך שנים אחר כך עוד הבעירה את סתרי הלבבות.

 

גבורתם של צנחני הישוב היהודי האירה את כבוד האדם, עוררה את רוח העם הזה וזקפה את קומתו. מסירותם הפיחה רוח של גאווה והתנגדות בקרב יהודי אירופה הדווים. גבורתם של צנחני הישוב היהודי הייתה ועדיין מגדל אור ומצפן אמתי לחילי צה"ל ולדור העתיד של מדינת ישראל.

 

גם היום גדל דור מסור, אוהב ונאמן, המוכן להקריב הכול, למענה של ציונות אמתית, לא מתנצלת. ציונות של הדר ושל כבוד, ציונות של ציון וארץ ישראל. ציונות שבה נשוב ונתווכח, על חופש הביטוי ועל כבוד האדם.

 

יהי זכרה וזכר חבריה, צנחני הישוב היהודי, ברוך.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית