ראשון, 10 נובמבר 2013 12:35

דברים בטקס הזיכרון לאלטלנה

 

טקס זיכרון לאלטלנה

הכנסת ה-18, 19.6.2011

מוריי ורבותיי, לוחמי המחתרות, אחים לטוהר הנשק ולאמונה. שנה אחר שנה, אזכרה רודפת אזכרה והנה שבים אנו ומתכנסים פה לזכור ולהזכיר את האנייה הקדושה, את דם האחים שנשפך, את הפצע שנפער, ושאסור לו להגליד.

 

הפצע הזה עדיין מדמם, עדיין לא מעלה ארוכה ועדיין כואב בבשרנו. מפעם לפעם בעתות איבה ומחלוקת, המוגלה הזו, מלחמת איש באחיו מאיימת להתפרץ לא נותנת מנוח. אך תחבושת אחת עוצרת בעד המוגלה מלפרוץ, בעד הדם מלהישפך ועליה כתובות  המילים העבריות הצבועות בדם: "לא עוד מלחמת אחים"!

 

במשך שנים חשבתי שאם נביא פעם אחת ולתמיד את האשמים ואת האחראים  למשפט,  אם נמצה עמם את הדין אזי נוכל לסגור סוף סוף את הפצע. חשבתי שאולי מוטב ואהיה עורך דין כדי שאוכל לנקות ולנקז את המוגלה, כדי שלא יכופר לשופכי הדם.

 

בשנים האחרונות, אני מבין יותר ויותר שלפצע הזה אסור להגליד, את המוגלה הזו אסור לנקות צריך להשאיר אותה פתוחה וזועקת. חובתנו שהמילים האחרונות שייאמרו על "אלטלנה" תהיינה תמיד אותן המילים:"לא עוד מלחמת אחים". כשם שברור לנו שלא היה זה התותח ה'טמא' שהרתיע את אנשי האצ"ל העשויים ללא חת שחלקם ידעו את מוראות השלטון הנאצי, כך אנו מבינים היום שמיצוי הדין איננו המענה הנכון. 

 

עלינו לזכור כי האחריות, המנהיגות וההחלטיות הם אלו שהכריעו את הכף. הייתה זו ההחלטה לא לתת יד לפשע, לא להיות צד ולו גם פסיבי, במלחמת האחים שהובילה את אנשי האצ"ל לא להרים את נשקם. הייתה זו ההכרה כי במערכה זו מוטב להיות הקרבן ולא התוקפן. 

 

אני מאמין בלב שלם כי החלטתו של מנחם בגין המנוח שלא תהיה אלטלנה ראשונה, היא שמנעה אלטלנה שנייה - בהסכם השילומים, היא שמנעה אלטלנה שלישית - בפינוי ימית, ואלטלנה רביעית - ברצח רבין ואלטלנה חמישית -בעקירת חבל עזה. היד שלא הורמה להשיב מלחמה שערה ונשארה קפוצה גם אל מול האש והגידופים היא שניצחה והיא שתנצח. היד הזו ולא התותח שמולה היא שקבעה וביססה את הנורמות החברתיות של העם הזה שהחליט ש"לא עוד אלטלנה"; שהחליט שהבית השלישי לא יחרב כמו הבית השני בגלל שנאת חינם. לו היינו מעלים על דעתנו שפשע אלטלנה יכופר באמצעים משפטיים כי אז נגזור על עצמנו אשליה, אשליה של אחדות ואחידות, אשליה שאכן האיום של מלחמת האחים הוסר אחת ולתמיד.

 

כאשר אנו חיים עם הפצע הפתוח של אלטלנה המדמם תמיד, אנחנו זוכרים בכל רגע ורגע שאילולא המנהיגות האמיצה, אילולא ההכרה ש"אחים אנחנו", אילולא המחויבות הבלתי מתפשרת לחירות המחשבה עלולה המוגלה להתפרץ ו"מלחמת האחים" תתרגש עלינו. כזה היה מורנו מנחם בגין ועל כן הוא זה אשר הכריע את גורל המערכה לדורות.

 

הכרעה זו יצקה לדורות את מחויבותנו העליונה לדמוקרטיה, היא עיצבה את המחויבות החברתית לפתרון סכסוכים פנימיים בדרכי שלום, מחויבות שהיא יצוקה יותר מכל הכרעה משפטית כזו או אחרת. היא עיצבה את גורלנו כעם וכחברה ואף החלטה שיפוטית איננה יכולה להידמות אליה.

 

בימים אלו, בהם נגדעות התקוות הדמוקרטיות של עמי המזרח התיכון וטובעות בדם איש באחיו; בימים בהם מתגלה אזלת היד של המנהיגות שסביבנו עלינו להכיר תודה לאלו שידעו לעצור ולמנוע מהגרוע מכל להתרחש. 63 שנים מאז אלטלנה נזכור תמיד את צוואתם של הנופלים במערכה איומה זו: מלחמת אחים -לעולם לא עוד. 

 

יהי זכרם ברוך.

 

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית