ראשון, 10 נובמבר 2013 12:57

דברים באזכרה ל-12 החללים בציר המתפללים חברון

 

דברים לזכרם של 12 החללים בציר המתפללים, חברון

הכנסת ה-18, 28.11.2012

 

עשור חלף מאז אותו ליל שבת מר ונמהר בו החרידו אותנו הידיעות הקשות, המצטברות והולכות על אירוע הדמים בציר המתפללים בחברון. ברגעים הקשים אנחנו כמו הלוחמים עצמם היינו שרויים בעלטה, בכאב ובדאגה. אט אט רסיסי שמועות התגבשו לכדי תמונה קשה. קרב גבורה שבו איבדנו שנים עשר מטובי בנינו. 

 

איגור, סמיח, דרור, ויצחק; אלכס דוכן ואלכס צביטמן; דוד, דן, תומר וגדי; נתנאל וישעיהו  נפלו חלל. 

 

מפקדים נפלו בניסיונם לחלץ את חייליהם. אזרחים אמיצים, אנשי כיתת הכוננות של קריית ארבע נלחמו כתף אל כתף עם חיילים ממשמר הגבול ומחטיבת הנח"ל ונפלו אלו לצד אלו. "דמים בדמים - נגעו".

 

בקרב הזה, נחשפו תעצומות הרוח והגבורה, המפעמים בנו. בקרב הזה נתגלו עצמות של מסירות והקרבה לצד אבדן איום, צער ושכול. הקרב הזה והאבדן הגדול שלצדו מסמלים יותר מכל את הערבות ההדדית; את ברית הדמים של החברה הישראלית, על כל חלקיה; ואת נכונות בנינו ובנותינו לעשות הכול למען הגנת הארץ והגנת אזרחיה בכל מקום ומקום בארץ ישראל. הקרב על ציר המתפללים, המאבק על סמטת המוות בחברון, לימד אותנו לקח כואב שאנו נוטים לשכוח. במאבק על חיינו, במאבק מול האויב שאיננו מכיר בזכותנו לחיות בחבלי ארץ מולדתנו נמחקים ההבדלים, בין פריפריה למרכז, בין ימין לשמאל, בין עשירים לעניים, בין חילוניים לדתיים. בקרב הזה אין עמדות פוליטיות ואין מחיצות אידיאולוגיות. בקרב הזה, בקרב על הבית נפלו בנינו אחד לצד השני אחד למען השני: ותיקים ועולים בדואים ויהודים, חובשי כיפה ושאינם. הם הגיעו ממקומות שונים בארץ, מבתים אידיאולוגים שונים, אבל היו להם ערכים דומים.

 

הם חלקו זה עם זה את הנכונות להקרבה את החתירה למגע, את המחויבות לחילוץ הפצועים ואת מסירות הנפש להציל חיים. הקרב הזה חשף וגילה את הקשר העמוק בין צבא ההגנה לישראל, להתיישבות ולבניה הוא חשף את עצמתנו את אחדות העם, זו שחייבת לעמוד כערך עליון בתוכנו: אזרחים, לוחמים ומתיישבים. דווקא באווירת הימים האלו, בעיצומה של תקופה בה מתחדדים המאבקים הפוליטיים נזכור כי ברית של חיים למען החיים, היא המנחה את דרכנו כאן ברגביה של אדמת הארץ הטובה הזאת.

 

למען הברית הזו לחמנו למענה נפלו הבנים, בשמה הם יצאו לקרב. אסור לנו להעלות על דעתנו קיומה של מציאות שבה הצבא וההתיישבות עומדים זה כנגד זה.

 

סמטת המוות בחברון מסמלת את אמונתנו הברורה, שמפעל ההתיישבות והגנת הארץ הם שני אתגרים שונים המתלכדים לכדי שלם אחד. ההגנה היומיומית על ההתיישבות איננה עומדת בשום אופן בסתירה למשימות הביטחון של חיילנו; וההתיישבות בארץ ישראל איננה מהווה סיכון ביטחוני.

 

צו החיים של הנופלים מחייב אותנו להיאבק בנחישות בכל ניסיון להעמיד זה כנגד זה את ההתיישבות ואת צה"ל. המאבק באויבינו - משותף לכולנו וחייב להיעשות מתוך לב אחד, מתוך אחדות אחת, ממש כפי שהיה לפני עשור באותו ליל שבת מר ונמהר.

 

מכובדיי.

 

בני המשפחות, גם אחרי עשור הכאב לא מתעמעם, הגעגוע הולך ומצטבר. הגלגל לא ישוב אחור אבל סיפור הגבורה הזה והערכים המלווים אותו חייבים להנחות את דרכנו הלאה להיות נר תמיד לזכרם, לאישיותם, לחייהם של בנינו ולמותם. לנצח נזכור את שמותם. 

יהי זכרם של בנינו - ברוך.

 

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית