שישי, 03 ינואר 2014 20:57

דברים באנדרטת מלחה

 

אנדרטת 'מלחה' -  יום הזיכרון תשס"ז

הכנסת ה-17


לוחמי ומפקדי אצ"ל, צוות בית הספר 'אורט', תלמידים ותלמידות יקרים.

הייתי נער, בערך בגילכם, בזמן שהסתערו לוחמי האצ"ל על כפר הפורעים הקטן - מאלחה. בכל פעם שאני משקיף על שכונת גילה, או עובר בסמוך לקניון מלחה בדרכי לקריית יובל, אני נזכר באותו הקרב המר שבזכותו יכולנו לבנות את ירושלים ולפרוס את שכונותיה.

אני נזכר בסיפור הקרב. כיצד פשטו הלוחמים באומץ לב על הכפר כולו עם עלות השחר. כיצד טיפסה פלוגת הלוחמים לראש הגבעה והסתערה על הבתים בחירוף נפש למרות מספרה הקטן ונשקה הדל. כיצד חזרו הלוחמים פעם אחר פעם אל האש והתופת שבתוך הכפר, עד שהכניעו את יושביו והבטיחו את השליטה בגבעה.

אני נזכר בדאגה לפצועי הקרב, שזרמו אל בית החולים במרכז ירושלים, ואת אמי רחל עליה השלום, המנהלת, ניגשת מיד לשאול לשלומם. ולבסוף, עולה בזיכרוני שמחת הניצחון לאחר כיבוש הגבעה,
שמחה, שהייתה מהולה בכאב ובעצב עמוק, על שבעה עשר לוחמי אצ"ל יקרים שנפלו במהלך הקרב.

אני מרגיש זכות גדולה לעמוד כאן היום לרגלי אנדרטת הזיכרון ולספר לכם, תלמידים, על הקרב ההוא, ועל גבורתם של הלוחמים. זוהי זכות שהיא גם חובה. התבוננו סביבכם. במקומו של אותו כפר פורעים קטן מאלחה וגבעות הטרשים החשופות שסביבו, פרוסות לנגד עינינו שכונותיה של ירושלים:
קריית יובל, מאלחה, הקניון "הגדול במזרח התיכון", הפארק הטכנולוגי, היכל הספורט, גן החיות התנכי . ובמרומי הרכס מטפסת לה שכונת גילה.

אילולא הקרב ההוא, אילולא התעוזה ומסירות הנפש של לוחמי ישראל, ובכללם לוחמי האצ"ל, ספק אם הייתה מובטחת החזית הדרומית של ירושלים ומי יודע, אם הייתה ירושלים כפי שהיא נראית היום. בדמם, העניקו הנופלים לירושלים שלנו, את היכולת לצמוח, להתרחב, לשגשג, להתעצם, ולשלוח את זרועותיה ושכונותיה לכל עבר.

וכאן, אני מגיע אל החובה שבצד הזכות. חובה ללמד את הדור הצעיר, על הגבורה, על הנועזות ואומץ הלב, שהיו בקרבם של הלוחמים בתנועות האצ"ל, הלח"י וההגנה, אותם ארגונים שלימים הפכו צה"ל.

חובה עלינו לספר לתלמידינו את תרומתם להקמת המדינה, את סגולותיהם, את ההשראה ששאבו מהמורשת ההיסטורית של עם ישראל ושל התנ"ך, מספורי מצדה ועד תל חי. חובה להמשיך את הטקס הצנוע הזה, מדי שנה בשנה, ולהשריש היטב בתודעה את אותם הערכים הנעלים, שהם הבסיס והתנאי לקיומנו, כאן בארץ הזו.

יהיה זכרם של לוחמינו גיבורי ישראל, חקוק, לא רק על לוח הזיכרון שלפנינו, אלא גם על לוח לבנו לדור ודור.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית