רביעי, 08 ינואר 2014 13:43

דברים בקבלת אות הוקרה ע"ש זאב ז'בוטינסקי


דברי תודה עם קבלת אות ההוקרה ע"ש ז. ז'בוטינסקי

הכנסת ה-17

לכבוד ולזכות הוא לי להשתתף במעמד זה, ועוד יותר, לשאת את אות ההוקרה, אות הגותו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי. ברגע זה, בעומדי לפניכם, אני מייחל, שלעולם לא יכהה עינו ולא ינוס לחו של המעמד הזה. אני מתפלל שמדי שנה, בסמוך ליום הקוממיות, תשוב ותוכתר כאן אישיות שהמשיכה וכבשה את הנתיב שסלל זאב ז'בוטינסקי, עבורנו, עבור מדינת ישראל כולה.

מן המעמד הזה, מן הנוכחים והיושבים למולי ולצדי, אני שואב עידוד רב ותעצומות כוח. אני נמלא עידוד על שקולי אינו קול קורא במדבר, שלא נותרתי אחד ממתי מעט שעדיין מאמינים במלוא המובן, בזכותו של עם ישראל על ארצו, באחדותה של ירושלים, עיר הנצח, ובעצמה הטמונה בעם הזה, שלמרות המשברים לסוגיהם, מבית ומחוץ, הוא נותר חזק, אופטימי ומאמין.

בין יום העצמאות שעבר ובין יום העצמאות הזה, חוותה מדינת ישראל משבר ערכי חריף, את משבר ההתנתקות.יש מי שיכבס מילותיו ויכנה אותה 'ויתורים כואבים', ויש שלא יברור במילים ויראה בה 'הפניית עורף לחזון הציוני'. כך או כך בעיניי, המשבר היותר מאיים מצוי ביחס למדינת ישראל ובפרט לחזון הציוני.

רבים מכואבי המהלך ונפגעיו מתהלכים מיואשים, ובקרבם גובר הדכדוך לנוכח בשורות העתיד. בלבם התחושה, שבאה הציונות אל קיצה, תם עידן, אמנם מפואר, של חלוציות, של אהבת הארץ ונכונות אמת להיאבק ולסבול למען קניינה ובניינה.

אין אני שותף לפסימיות הזו כלל ועיקר. אני מאמין כי "נצח ישראל לא ישקר",ואין לדעת מה טומן בחובו העתיד, על כל מסתריו ונפתוליו. מעבר לכך, גם איני סבור שהחזון הציוני מתמצה כולו אך ורק לערכי בניין הארץ, ועם שחיקתם, תם ואבד מן העולם. יש שיאמרו, טול את החלוציות מן הציונות- ונטלת את נשמתה.

אני, אין חלקי עמהם.

בעיניי, ציונות, במתכונת שהתוו לנו סולליה ומוריה, עשירה ומלאה יותר, ספוגת ערכים ואידיאלים, חברתיים ואנושיים, ממש כאמה הורתה, התרבות היהודית לדורותיה. ולאחיי הפסימיסטים אני אומר: אין טוב מלעמוד על טיבה של הציונות במובנה העשיר, יותר מאשר מבעד לדמותו של זאב ז'בוטינסקי.

מנהיגים ואנשי רוח למכביר, כל אחד בדרכו שלו, כבר שיוו לאיש תכונות טרומיות ונפש גבוהה, אולם יפים ונכונים יותר לענייננו, הדברים שפרסם מנחם בגין זיכרונו לברכה באחד מימי השנה לפטירת ז'בוטינסקי, תחת הכותרת: "מה למדנו זאב ז'בוטינסקי?" (צר לי, שאין הזמן מאפשר לי להרחיב בזה יתר על המידה.)

בגין, בלשונו המופלאה, פרט באוזני השומעים את מרכיבי השליחות הציונית בעיניו של ז'בוטינסקי, ציונות, שיותר משהיא מצויה במעשה היא מצויה ברוח, באמונה ובתקווה. וכך כותב בגין: (ז'בוטינסקי) "הוא שהעמיד בפני הדור את המטרה, והדור העפיל... אמנם לפסגה (הדור) לא הגיע, אבל המטרה תוסיף לעמוד לנגד עיניו והוא מוסיף להעפיל, מרצונו ואולי בעל כורחו". ובגין , ממשיך את מרכיבי מורשת האיש, בהורותו את דרך ההגשמה, את ביסוס תודעת עצמאות ישראל, ואת סודה ועצמתה של ההקרבה למען הרעיון.

עוד שני ערכים מוסיף בגין להאיר בדמותו של ז'בוטינסקי, וכה דבריו (בקיצור רב): "ועוד לימדנו זאב ז'בוטינסקי, הוא לימדנו לאהוב את המולדת ולאהוב את העם... מקום שם המולדת- שם טוב, וגם אם רע לי במולדת- טוב לי במולדת. ואת העם אהב ז'בוטינסקי ולמדו לאהוב... את העם אהב אהבת אמת"

את דברי הזיכרון חותם בגין בתכונה הבולטת ביותר שהקרינה מן האיש, ושבעיניי, היא אחד מאבני היסוד של הציונות,ובמיוחד בעת הזו, וכך הוא כותב: "ואשר לאמונה, מי שני היה בדורנו לז'בוטינסקי באמונה כבירה, באמונה שאין למצוא לה ביטוי בשפת אנוש הדלה, באמונה עילאית כי למרות הכול ועל אף הכול יקום העם וישחרר את ארצו ויקים מדינתו. ואת האמונה הזאת נטע בלבנו עד יומו האחרון" (עד כאן דבריו)

האמונה שפיעמה בנפשו של ז'בוטינסקי לא הייתה יפה רק לשעתו, שהייתה אחת השעות הקשות לעם היהודי, אם לא הקשה שבהם. אמונה זו, יפה גם לדורנו והיא שתעמוד לנו בשעת המשבר הזו, נכח הכוונה להיפרד מחבלי ארץ יקרים, ואל מול המשברים האופפים את החברה בישראל. מוטב להם, למפקפקים בעתידה של המדינה, לאמץ להם את דמותו של ז'בוטינסקי למורה דרכם.

ברשותכם אסיים במה שפתחתי: אני מאחל למסדר שימשיך לעמוד על מכונו שנות דור, ולהוות במפעלותיו גל-עד יציב ונצחי לזכרו ורוחו של זאב ז'בוטינסקי. ולמעמד הנוכחי, עוד יהיו נכונות שנים ארוכות, ושורת מועמדים נאמנים בלתי נדלית, שמזריקים חיים ותוכן בדמותו המאירה של האיש, ומשמרים את החוסן והאמונה ברוחה של מדינת ישראל.

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית