חמישי, 14 נובמבר 2013 18:29

דברים לרגל חגיגות 40 שנה להקמת אלון שבות

 

דברים באירוע 40 שנים לאלון שבות

הכנסת ה-18, 10.6.2010 

 

אחרי 40 שנות אלון שבות וההר הזה שהיו בו אך טרשים ושממה עולה וצומח ופורח ונבואת זכריה על ירושלים הנה מתממשת גם באלון שבות. גוש עציון היה ונשאר סימן וסמל בתולדות מדינת ישראל. סמל לחומה יהודית בצורה; "קיר ברזל" של עמידה והיאחזות בקרקע.

 

אל הגוש הנצור נשא כל עם ישראל עיניו  בימי "טרום המדינה." הגוש היה סמל לשמירה על מפתן ירושלים ערב מלחמת השחרור; גבורת לוחמיו הלא כתובה היא בציפורן שמיר ובעט ברזל, בדברי ימי העם והמדינה. אז ולא רק אז גם לפני 43 שנים כששבנו לארץ יהודה היה הגוש הזה חלוץ לפני המחנה בזכות מסירותו "שבו  בנים לגבולם".

 

אחיי ורעיי, כמו "האלון הבודד" סמל ההתיישבות בגוש עציון, גם מדינת ישראל מצויה בימים לא קלים: של בדידות בינלאומית, של ניכור ושל הפניית עורף מצד ידידותיה בעולם לרבות ארצות הברית. מחול הצביעות והמוסר הכפול סוחף אליו עוד ועוד מדינות וארגונים בינלאומיים מתוך מגמה להכניע אותנו, הישראלים במלחמת התשה של תדמית עולמית.

יש כאלו, המעדיפים לחשוב שהבידוד הבינלאומי הוא תוצאה של הסברה לקויה או של דיפלומטיה חובבנית וכושלת.

 

אולם לצערי הרב טעות היא בידם.זו איננה הסיבה.  אנו בודדים משום שאנו מאמינים בצדקת דרכנו גם כשאינה חלק מהטרנד העולמי; אנו בודדים משום שאנו מתעקשים להחזיק בזכותנו המוסרית על הארץ גם נכח פרופגנדה צינית ומתוחכמת; אנו בודדים, אחיי ורעיי משום שאנו עומדים נכח איומים ולחצים קשים ויכולים להם.

 

אנו מצויים בשעת מבחן, ברגע של אמת שבו כבר לא נוכל עוד לטשטש את עמדותינו בטקטיקות של שיווק והסברה ולא לעקם את אמונותינו בחכמת הדיפלומטיה. בימים לא פשוטים אלו אנו מביטים על האלון הבודד, סמל ההתיישבות המתחדשת בגוש עציון ומבינים כי מי ששורשיו נטועים עמוק באדמת הארץ הטובה והוא אינו מתכופף, אינו נבהל מפני רוחות השעה דינו לפעמים להיות בודד, מי שעומד איתן על ערכיו מי שיש לו גבולות ברורים, מי שמבין מניין באים כוחו וסוד נצחיותו לפעמים בעל כורחו הוא נותר בודד.

 

יש רבים בציבור הישראלי שאמונתם נחלשה וקשה להם להמשיך ולשאת את משא הארץ הזאת. אך אני מאמין שרוחו הבריאה של העם הזה תעמוד לו גם בפעם הזו הרבה בזכותכם, העומדים על משמר ארצנו, אשר חורטים את גבולות הארץ מעמידים קו הגנה של חיים על ארץ אהובה, על בית חיינו.

 

בני אלון שבות היקרים, אתם הוכחתם שסוף הטובה לבוא וסוף האמת לנצח. כי מי שחוצה את הכביש במבטו מהאלון הבודד אל אלון שבות הבנויה: אל בתי הכנסיות ובתי המדרשות, אל הרחובות עמוסים החיים שבה, אל חיי הקהילה העשירים התוססים שלה אל מקום שהוא ההפך הגמור מבדידות וניכור - מי שיודע לדלג מאלון זה לאלון זה ויודע שאין הדבר מובן מאליו - מתמלא כוח ותעצומות נפש שכה דרושים לנו היום.

 

ביום שמחתכם, אברככם כברכת בעז לקוצרים  בברכה שנאמרה כאן, בהרים הללו:

"השם עמכם".

 

Submit to FacebookSubmit to Google BookmarksSubmit to TwitterSubmit to LinkedIn

לחיצה על כפתור זה תוביל חזרה לדף הבית